אני מוצא חרטות ווידוים שלפני המוות כמעניינים במיוחד. מדובר
ברגעים הכנים ביותר של כל אדם.

מה שמוזר הוא, שכל האנשים אומרים פחות או יותר את אותם הדברים.
למרות שהחיים עבור כל אחד היו מסע שונה לחלוטין; כל אחד נולד
להורים אחרים. כל אחד זוכר שקיעות שונות, ולכל אחד נשבר הלב
במקום אחר. אך המסקנות שלהם מכל החוויות מסתכמות לאותן נקודות.
קלישאות שחוקות שכל פרק בטלנובלה ישנה יכול לספר לך. לא משנה
מה תעשה אתה תתחרט על המון דברים. לא משנה על מה, אתה תשלים
עימם.

אם כל סוף שבוע ישב אדם ויכתוב לעצמו מכתב של וידוים לפני
המוות, מעניין איך זה היה משפיע על חייו. האם זה היה הופך את
החיים היומ-יומיים שלו ליותר מודעים לעצמם ומלאים? האם יוכל
למנוע חרטות צפויות מראש?

ניסיתי לעשות את זה אתמול בלילה.
אבל מה שיצא לי לא נראה שונה בכלום מכל דבר אחר שאני כותב בדרך
כלל.