ילדים וילדות לקחו אותי רחוק
אל עבר חלה בדבש,
אל עבר הקינמון בדייסה
אבל לא אכלתי, רק הבטתי,
איך נופלת השקיעה הגדולה
איך בית-הספר הפך לחורבה קטנה,
והילדים קטנים ממה שהייתי,
ממה שאני זוכר את עצמי

לפעמים הייתי אוכל שקשוקה,
כשהיא הייתה טעימה
אבל אז הוסיפו להן דרכי בישול וטיגון חדשניות,
ומרכיבים לשיפור המרקם והטעמים
זה כבר לא היה זה,
זו לא השקשוקה שהכרתי
הייתי מלא בזעם, איך נכנסים לי לצלחת,
גורמים זרים שכמו את השקשוקה,
מנסים לשנות לי את החיים
ורקחתי שקשוקה משלי, וחיים משלי,
והגנתי עליהם, אף-אחד לא ייגע

ביום שקטפו לי את הכוכב,
ראיתי את עץ האשוח בוכה
האורות הצבעוניים נצנצו כמו מתוך חלום,
מתוך הזיית ה-ל.ס.ד
ילדים וילדות קטנים, שנראו כמו גמדים,
פשפשו באיבריי הפנימיים,
והוציאו חלומות ותקוות,
אהבות וזיכרונות
כמו שקית פלסטיק ריקה הסתובבתי ברחובות,
נתון לשיגיונות הרוח
עפתי מעץ לעץ, מענף לענף,
נאחזתי בגגות ובמרזבים,
נאחזתי בזיזי אבנים
כשהבוקר הגיע הייתי יחף וריק ממחשבה וזיכרון,
אבל אהבה גדולה לבנה וקרה הציפה אותי
עם האהבה הזו הייתי צריך לאסוף את כוחותיי,
וכמו ילד תינוק, נתון לגחמות העולם,
להתחיל הכול מחדש
אבל הם בגדו בי כולם! כולרות!

הוא שמע אותי כמו מנגינה שנשכחה,
קורא בשמו של יוצרי, אל תעזבני,
קח אותי בידך
ארגזים של תחמושת נאספו ונערמו במעמקי נפשי
צבא הנקמה ארגן את שורותיו
ובצפירה הראשונה יצאנו,
צבא של איש אחד
לזיין את הקוסשלהאימא של הנבלות!

"אל תסטה,
כדי שתוכל לחזור."