|
שם בחוץ,
גשם כבד שמטפטף לתוכי
וזולג מתוך בורות פעורים
ונשאר ריק, לכמה דקות, לכמה דקות.
ואז האור נדלק ברחוב
והנה עוד דלת נפתחה וזה עובר.
לב שגוי לא תופס מציאות
תחת צל כבד ברוח מלא בעצבות.
נקודות קטנות של אור עוטפות
ובעצם העצבות הזאת היא צל
ובינתיים מנסה להתגבר על הסיוט,
שנקלע בי, שנתפס בי, הוא נתפס |
|
|
אבא, במבה,
אנציקלופדיה,
אבעבועות רוח,
סוציו-אקונומיקה,
אשורבניפל,
שוקולד מנטה
מסטיק, זאב
רווח, רווח בין
השיניים, תביאי
לי את הקפה עם
שניים סוכר,
סליחה איפה אני
מחזירה את
הקיטבג, אני
חושבת שאני
בהריון, היי אבא
מי זאת האישה
הזאת שכל הזמן
מסתובבת לנו
בבית, אמא.
(נוי-נוי, כיום
בת 20, מציגה
חלק מרשימת
המילים שלמדה
להגיד לפני
"אמא", מה
שבהחלט יכול
להסביר איך היא
ואמא יודית נהיו
כאלה צ'ילבות!) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.