בבוקר אתה פוקח עיניים, ואיש לא שומע אותך,
רק צועקים עלייך שתדע ותדע מה קרה לרה"מ,
מה קרה לאיש שנסע במכונית, ופתאום התנפלו עליו,
שלוש-מאות זאבים אוכלי אדם,
עם מוצ'קות ואגרופנים וסכינים,
ואכלו אותו, את אימא שלו, ואת האישה שלו
זה נמצא בפתח מהדורת החדשות של השעה תשע,
כל העולם על הגב שלך,
אנשים עם משקפיים באולפנים מחוממים,
שמדברים, ומדברים, ומדברים...
אבל לדיבורים שלהם אין עניין וזמן,
זה לא מה שישים לך ארוחה על השולחן,
זה לא מה שיעלה חיוך על שפתיי הילד שלך,
שאתה חייב לשלוח לבית הספר כדי לקבל מכות מילדים אחרים,
ולקבל ביקורת צולבת וצעקות ממורים
"ככה חינכו אותך בבית? לא ייצא ממך כלום,"
הם מצפים שתצא בקריירה מרתקת וסוערת כנהג הובלות,
ותשב כל לילה שיכור מול ערוץ הפורנו,
תקשיב מאוד לאישה שלך, ותביא ילדים שאחרים יחנכו,
ואם הם יצאו דפוקים, זו לא אשמת מערכת החינוך - זו אשמתך
כשאין לך כסף אפילו להכין להם ארוחה!
"בן-אדם הוא מוצר,
אם הוא לא יוצא טוב -
זורקים אותו לפח האשפה,"
של החברה, של המדינה, שתמיד-תמיד לטובתך,
ומשקיעה בך, ודואגת לך ולחינוך ילדיך,
רק אם יש לך הרבה-הרבה כסף. |