הבטתי הבוקר, היא לא הייתה
הדלקתי את המוזיקה, תליתי את עצמי
החבל השתחרר, נפלתי על הרצפה
עצמתי את עיניי, ונסחפתי משם

כשאני עייף הם יכולים ללכת,
החלום במוזיקה שהם לא מכירים
חלומות על נערה שהייתה והלכה
אני עוצם עיניי ונמצא איתה

כל מה שאני מרגיש,
כאילו אני לא חי,
כאילו אני חולם,
כאילו אני בעולם אחר.

יש לי את אותו החלום כל לילה
נופל על הרצפה ומתעורר
מאז שהיא לא, גם אני לא
והרצפה ממשיכה להישבר

כל עוד זה תלוי בי,
אני קורא את המילים שהיא שולחת לי
אני שומע את הצלילים שהקירות משדרים לי,
אני אופה בעצמי את החלומות שלי

מאז שהלכת, מאז שהלכת,
החלומות מתעתעים בי
כל המילים שאמרת לי מהדהדים בי,
עושים אותי הודי.

אני חי לבד, לבד בחשכה
מבזבז זמן לבד בשיחות עם הקירות
אני רק אדם,
ואני מנסה למצוא עדיין היגיון בכל

הייתי כאן לפני,
והיו לי יחסים עם המציאות
אבל משהו השתבש,
והשאלות גוברות

את יודעת שהתמודדת עם הסכנה לבדך,
כשפתחת את עינייך לא היה איש בבית
הפעם אני לא נופל,
גם כשאני לבדי על הרצפה, נופל מהמיטה

עמוק בתוך הלילה, קירות מדברים
האש גבוהה, ואני נגרר ללהבות
התשוקות גדולות, אני נכנע
פעם הייתי אומר את האמת,
ועכשיו אין מה להפסיד,
אני יורד למטה,
הפעם אני יורד למטה,
אין סיכוי שאני ארד למטה יותר.