כן, נשמה מתפתחת,
מלאה חזון ואהבה,
מרחבים ודרך מחשבה נכונה,
דמיון ורגש נשגב,
זו המתנה שלי לך

כן, מילים שיסעירו אותך,
שיגרמו לצמרמורת עדינה,
כמו אורגזמה רכה, מדגדגת בקצה,
כמו יש סיבה לכל הקיום האנושי,
כמו יש ייחוד שמתקבל מהקריאה לך

כמו רעיונות ומצבים וצירופי מילים,
שלא חשבת עליהם,
שהיו מחוץ לך
כמו ראית איזה נהר שהיה קפוא זמן רב,
על גדותיו ישבת,
והרוח זרחה והוא נמס מול העיניים,
והחל לזרום ולפכפך רחוק לעבר הים

וכמה שרצית את הים,
וכמה שרצית להיות דולפין,
לשבת בשמש עם מים קרים והגלים,
בעירום או מעט בגדים,
ללקק מן האוויר את המלח

אבל זה לא בא ממך,
וזה לא בא מאף-אחד בעצם,
כמו שיר שהיה, והוא היה,
והוא נגמר כי לא ידעו לאחוז בו,
לטפל בו

האם זו אשמתך, או אשמת היוצר?
האם ההשראה נגוזה,
או הרעיון לא הופנם?
או שאלו מלקות השוט השחור העבה של המציאות,
שמשמיים מלקות נשמות שמנסות להתרומם גבוה מדי.