את אותו הכוכב אנחנו חולקים
אני באוטו נוסעת
כשרוחות מדבר דוקרות כל חלק
מהרצון להמשיך
אתה בכל- היכן- שהוא אחר
בעיר, אולי
כשפנסי הרחוב מערפלים
את אורו החלוש גם כך
ורעש הצפירות מעמעם את קריאתו
אולי בלב ים
כשהמלח צורב את העיניים
והשמיים ככיפת זכוכית
אוגרים את עולמינו בתוכם
אולי מחלון בית
אתה עורג מתוך החום אל המרחקים
לבך יוצא לשחור וללבן
ולאין סוף עצל ובלתי מתפשר

מעניין אם אותו כוכב
מסתכל עליך ועלי
אומד במבטו היודע כל
את מחולותינו המוזרים

קדימה ואחורה
ובלי שום הגיון

אולי יום אחד
נוכל כמעט לגעת