[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אש אל
/
הפעם הראשונה

אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותך.

בדיוק סיימתי יום עבודה ארוך מהרגיל.
כל אותו היום כל מה שיכולתי לחשוב עליו זו את.
סוג של התרגשות מלווה בפחד מילאה כל תא ותא בגופי.

בתיק קטן חיכו לי בגדים חדשים, אפטרשייב חדש הכל מוכן ומסודר.
רק עוד כמה שעות.

כשיצאתי מהמשרד בהרגשה של אופוריה, כאילו בין רגע נשכח כל אותו
יום שהיה מחורבן כהרגלו בעבודה מחורבנת כהרגלה לא יכולתי
שלהפסיק לחייך.

הלב שלי פשוט פעם ופעם כמעט קורע את עצמו מבית החזה... ״בום
בום בום״ בכל פעימה כאילו מנסה להוכיח ולהזכיר לי שאני חיי.

בדרכי אלייך עצרתי את המכונית בתחנת דלק, הקדמתי בכ-40 דקות.
קניתי קופסאת סיגריות וחבילת מסטיקים.
עמדתי עם גבי שעון על עמוד התאורה במגרש החנייה, עצרתי את
העולם ובאיטיות לא אופיינית הסרתי את עטיפת הצלופן מקופסאת
הסיגריות. עישנתי שתי סיגריות... אחת אחרי השניה, שואף את העשן
לתוכי ונושף עננים אפורים כחלחלים אל תוך הלילה.
באותו הרגע לא חשבתי על כלום, כמו הימים בצבא לא חשבתי על
תוצאה או על מה ולמה. פשוט הייתי שם, קיים.
מעכתי את בדל הסיגריה השני ופתחתי את חבילת המסטיקים. והכנסתי
כמה מהם לפי בניסיון נואש לטשטש את ריח הסיגריות מפי.

בדרכי למכונית הסתכלתי על קופסאת הסיגריות ונזכרתי עד כמה את
״שונאת את הריח המגעיל הזה״ אחזתי בקופסא שרק לפני מספר דקות
רכשתי והשלכתי אותם לפח האשפה... ״אני לא צריך אתכן יותר.
מהרגע, אני כבר לא מעשן״.

לאחר מאבקים ממושכים בחיי באותה התמכרות ונסיונות אין ספור
להפסיק מעולם לא האמנתי באיזו קלות ההחלטה הזו יכלה להתקבל. כל
מה שהייתי צריך לעשות זה רק למצוא אותך.

הדקות בהן חיכיתי לך מתחת לביתך היו הארוכות בחיי.
מעולם לא התרגשתי יותר מאותו הרגע אבל כשהגעת לבושה במעיל העור
ועם חיוך שיכול להעיר את העולם, באופן מיידי כל חשש, התרגשות,
פחד או ספק פשוט נעלמו.

הרגשה של שלווה ונוחות מילאו אותי.

את ההרגשה הזו מהפעם הראשונה ועד הפעם האחרונה שראיתי אותך כשש
שנים לאחר אותה הפגישה נשאתי בליבי.

היא היתה שם בכל פעם ששלחת לי הודעה לטלפון, בכל פעם שפקחתי את
עיניי וראיתי אותך שוכבת במיטה ליידי, בכל פעם שהסתכלת עלי,
נישקת אותי, חיבקת או קראת בשמי.

היום כשאני שוב מלא בחששות, פחדים וספקות  אני תוהה מתי יגיע
היום שתגיע האחת שתגרום לי להשליך את אותן הזכרונות והמחשבות,
זו שתגרום לי לומר ״אני לא צריך אתכם יותר״ זו שתגרום לי לרעוד
מפחד והתרגשות ומייד לאחר שאפגוש אותה תביא איתה שלווה, נוחות
ורוגע.

מחר? שנה מעכשיו? אי פעם?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אמת
היא
דבר
סובייקטיבי






האמת
האובייקטיבית


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/7/17 21:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אש אל

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה