עכברה אכלה לביאה, והביאה תאומים,
והם חיסלו את שארית האורז, והשעועית,
ואתמול היה ממש כתום, כל הרמזורים נזלו,
ההרים הפכו פילים, והילדים תמרורים,
וילדה קטנה עם קוקו ושיבולים, הפכה את כולם מחומצנים
אבל אנחנו לא מפילים שמשות, לא ירחים, ולא מטפסים לכוכבים,
יש לנו עגלה נובחת ושירים ישר מהתחת,
וטוב לי לצייץ בפיצות שלנו, את כל מחרוזות טבעות הזיתים,
לתוך המגירה, קלאק, נעולה

היא הייתה טובה, גם כשהיא נשכה, את האוזן ששמעה אותה
והייתה לה ילדות טובה, למרות שהיא הייתה מנצנצת,
וכל עלי השלכת נשרו בסתיו לכף ידה
אבל היא לא בכתה, והייתה לה תקווה,
שיום יבוא וכל הדמעות ישטפו
וכשהיא גמרה עם הזקן, היא התחילה עם הצעיר,
ומשכה אותו בקרחת כל הדרך לפאב של אבי
שם נישקה אותו בערמומיות, וסחטה לי את מיצי הבריאות,
וכשהוא התעורר לבן וחיוור, השקתה אותו מיץ שקדים קר
והוא לא ידע מה נפל עליו, הרי נהיה לו מר,
זו הייתה בהחלט חוויה מקולקלה של אישה בנידתה
הידיים שלו בחשו בהיכל תענוגותיה, וליקקו את כיפות הסלע,
וידיה חפנו שקדים, ושפתיה ליקקו גזרים
וכמה שטוב לו, ככה רע לו,
היא לא מאמינה שככה זה קורא,
היא הייתה יפה וסקסית וסבבה כשהיא רצתה

בינתיים השמש לא זורחת לא במזרח ולא באף מקום
הידיים שלה שטות, אבל הוא לא הים
והכלב הופך אדום הוא מנצנץ מחרוזות של שירים,
ושואל את כולם - לאן הולכים, אבל הם לא עונים,
כי הם חתולים עם ניבים, והם רוצים לשאוף אוויר מקסים,
ונהיה להם צפוף בעיר וצפוף בלב וטוב לו טוב להיות מה שבא לו,
אבל הוא גומר מהר מדי מרוב התרגשות,
והיא פורשת לתדלק את עצמה עם אחר, וזה כואב
אז הוא שואל אם יש יחס חם הוגן ליחס קר לא הוגן שהוא מרגיש
וכשהיא מבטלת והיא קרה, זה כמו כוויה של קור באצבע המשולשת
והיא רוסייה טובה, ויש לה קעקוע של נחש על החזה,
והאוויר פתוח מעליהם והים צף, אבל למי אכפת
מרשרשת חרש תהומות המנעול, והוא נופל לתהומות שבלול
לא ים אכזר, אלא מעמקים רוחשים בדם ואש,
ואין מי שיתבייש,
רק שהוא כבר לא בא פה בשש.