אישה בלונדינית מביטה בי מבעד לעיניה הכחולות.
שכחתי את שמה,
היא החלה לדבר איתי.
דיברנו ואז היא אמרה, "מה לך ולשואה".
הצטמררתי.
הרגשתי שסכינים חודרות אל תוך לבי.
מצמצתי בעיני החומות, מבעד למשקפי הראיה שלי. נשכתי שפתי
ושתקתי כדחליל.
לבי פעם בחוזקה, חשבתי מה עובר בראש אותה אישה, מבחינתה השואה
שייכת אך ורק לאשכנזים.
אומנם מוצאי חצי מזרחי, אך החצי השני שלי אשכנזי.
מה היא באמת יודעת אודות משפחתי.
נשאבתי לשתיקה.
גם אם למשפחתי לא היה קשר לשואה, ואיש מהם לא היה נרצח, עדיין
היה לי קשר לשואה.
לפני היותי יהודיה, אני אנושית.
כל אדם אנושי אשר קרא, ראה על מלחמת העולם השנייה, ברי שיש לו
קשר לשואה.
מי שלא שמע על השואה או מתכחש לשואה,
הנו כסיל או אנטי יהודי או לחלופין סביבתו לא ראתה לנכון ללמד
על אותה התקופה.