עברתי ימים כ-לילות בניסיון להבין מי אני,
מה אני, מה אני עושה כאן
וככל שאני יודע יותר, אני מרגיש שאני יודע פחות
אז אני חוזר אל השורשים, אל הפתקאות המקופלות
שום-דבר לא באמת משנה, רק לעשות את מה שצריך
מה שצריך לעשות, זה מה שהלב אומר,
אחרי שמנטרלים את כל רעשי הרקע מחרישי האוזניים

אני נודד בחדרים כמו איש זקן מאוד וחולה מאוד
החורף לא מיטיב איתי
ההסקה התקלקלה, אני לא יודע להפוך את המזגן לחימום
אחותי לכסנה מבט אל המזגן, אבל לא אמרה כלום,
שיקפאו, לא בעיה שלה

עכשיו אבא חולה, ואני חולה עוד יותר
אני צריך את גלולות האקמול
מתחשק לי להקיא את כל החולי שלי החוצה,
במקום זה אני מסתובב בתוך הראש שלי כמו פורפרה.

פחית אקסל ריקה, כמו הראש שלי
קשה להחזיק מעמד בחיים האלה,
יש אויבים מבית ומחוץ
גם אני מת לפעמים עד שאין לי חשק אפילו למות,
ולא לחיות
להיות משהו שאני לא יודע מה הוא
יש לי פטישים בתוך הראש, וכואב לי הגרון
יש לי דלקת על הגרון
גם אם אני לא אעשה כלום, אני ארגיש קטן-קטן
אני חי יותר מדי זמן, בגוף החולה שלי
האיש הדביק אותי בשפעת,
אולי אני הולך למות,
אולי אני צריך שינוי
העיניים צורבות והעצמות כואבות,
אני מרגיש את השיניים.