[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יום לאחר השיחה ההיא, פרצה שריפה בישוב בו גרנו. במשך דקות
ארוכות  נסעתי ברחבי הישוב, מנסה להימלט, ורואה במו עיני איך
האש מגיעה קרוב יותר ויותר אל הבתים של שנינו. גרנו במרחק קטן
מאוד אחד מהשניה, והסמליות של המצב הזה היתה עצובה ומפחידה.
במהלך כל היום הזה חשבתי עליו, דאגתי לו, יודעת שהוא ואשתו
נמצאים מחוץ לישוב והבן שלהם פה, קרוב למקור האש. התלבטתי אם
להתקשר ולהגיד לו כמה המצב חמור, שאני רואה הכל מקרוב, אבל
ידעתי שהוא מוקף במספיק אנשים שיעזרו לו וידווחו לו במקומי,
ולא רציתי להעיק עליו בכל הטירוף הזה. הרגעים של שיא השריפה
היו קשים מאוד. היה קשה לי לא לדבר איתו. במשך יותר מיומיים לא
ידעתי אם יש לי בית לחזור אליו. בן הזוג שלי לא תפקד, והרגשתי
כלפיו כעס עצום ותחושת אכזבה גדולה. כשחזרנו הביתה, וגילינו
שהכל בסדר, הדבר הראשון שעשיתי היה לקחת את האוטו ולנסוע לראות
שהבית שלו לא נפגע. דאגתי לו מאוד, וכשראיתי שהאש לא הגיע
אליהם, למרות שהיתה מאוד קרובה, נרגעתי.

לא ידעתי אם הוא בכלל חשב עלי. תהיתי אם דאג. אם היה לו אכפת.
אם ברגעי הלחץ בכלל עברתי לו במחשבות, ואז, ביום שאחרי כשהכל
נרגע, הוא התקשר. הוא אמר שעקב אחרי בפייסבוק וראה שהכל בסדר,
ושהתקשר לעדכן שהכל בסדר גם אצלם שלא אדאג. הוא תמיד היה עושה
את זה כשניסה להיות מרוחק. לא דיבר על עצמו ועל הרגשות שלו,
והיה משליך אותם עלי. אמרתי לו שאני יודעת, אמרתי לו שעקבתי
אחרי הפוסטים של אשתו, ולא יכולתי להאריך את השיחה כי ישבתי עם
חבר. סיפרתי לו שהמצב ביני ובין בן הזוג שלי לא טוב, ושאני לא
יודעת אם נישאר יחד. התמוטטתי ובכיתי לו בטלפון, אמרתי לו שאני
מתגעגעת אליו, ולא רציתי לנתק אבל הייתי חייבת. לא חשבתי שנדבר
שוב, והייתי שבורה ועצובה.

שלושה ימים לאחר מכן הוא שוב שלח לי הודעה. התכתבנו  כי הוא
היה חולה ולא יכול היה לדבר. שוב הוא היה בבית, עם חום, עם
כאבים, כמו בכל פעם. הגוף שלו היה קורס בכל פעם מחדש. הוא היה
יכול להיות הכי חזק בעולם מול הכל, תמיד, אבל כשהיה מדובר בי
זה היה אחרת. זה תמיד היה שונה. כל החוזק שלו נעלם, כל מנגנוני
ההגנה והחומות שלו ירדו, והוא היה פגיע ומונע מהרגש. בכל תחום
אחר בחיים, הראש שלו הצליח לנצח. איתי הוא נכשל.

ההתכתבות בינינו הפכה מהר מאוד לקשה וכואבת. כתבתי לו שבחרנו
לא לזעזע את העולם, אבל שאני כבר לא בטוחה שזו היתה הבחירה
הנכונה. שאני לא בטוחה שאני רוצה לחיות ככה. הוא כתב שהוא לא
מרגיש אותו הדבר, ושהוא אוהב את החיים שלו ולא רוצה שהם ישתנו.
נעלבתי, התעצבנתי, נפגעתי ושאלתי מה לעזאזל הוא רוצה ממני.
האיש הזה, שבכל פעם שהוא מנסה להתרחק ממני לא מצליח, שבכל פעם
שהוא מנסה הגוף שלו לא מתפקד וקורס. האיש הזה שגם אחרי שדיבר
עם אשתו כדי שתהיה זו שתרחיק בינינו עדיין יוצר איתי קשר,
ואומר לי כמה הוא אוהב אותי - בכל פעם מזכיר לי מחדש שבעצם טוב
לו איתה, שבעצם היא זו שהוא רוצה, שבעצם אני לא באמת חשובה. לא
הבנתי למה הוא ממשיך לשגע אותי, למה הוא ממשיך לפגוע בי ככה,
למה הוא עושה את זה. כתבתי לו תודה על הכל, שהיה אחלה, ושיהיו
לו חיים נפלאים, ולא רציתי לשמוע ממנו יותר אף פעם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בכל דור ודור
חייב אדם כסף
לבנק


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/3/17 7:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ערבה הירש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה