[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נסענו לרחוב שקט וחשוך, וישבנו באוטו שלו. הוא ישב לידי,
והתקשיתי להסתכל עליו. ההבנה שזו הפעם האחרונה שנתראה ונדבר לא
שקעה עדיין, ולמרות שידעתי שזה מה שהולך לקרות, כמו בכל הפעמים
האחרות בהן ניסינו להתנתק - זה לא הרגיש כמו הסוף. זה אף פעם
לא הרגיש שזה נגמר איתו. ההרגשה תמיד היתה שהקשר בינינו הוא
משהו שאף אחד לא יוכל לנתק אף פעם, שהוא חזק מידי, הכרחי מדי,
משהו שלא יכול שלא להתקיים.

ושוב דיברנו על כמה המצב הזה דפוק, ועל התסכול האינסופי,
מסתכלים על השעון ויודעים שהזמן שלנו קצוב כי עוד מעט מגיעה
השעה בה אנחנו צריכים לחזור הביתה, אל החיים שלנו ולשכוח אחד
מהשניה. התחבקנו במשך דקות ארוכות, ולא הצלחנו לעכל את העובדה
שיותר זה לא יקרה. כבר כשנכנסתי לאוטו שלו, אמרתי לו שבמידה
והוא ינסה ליזום מגע פיזי, אני אספר לבן הזוג שלי. שמעכשיו אני
לא משקרת יותר, והוא נישק אותי והיה מוכן לזה שזה כבר לא יישאר
רק בינינו.

ואז, כשידעתי שיש לי אישור עקרוני וזו הפעם האחרונה שניפגש, לא
יכולתי להתאפק. לראשונה מתחתי אני את גבולות המגע הפיזי
בינינו. הוא היה בהלם ולא ידע איך להגיב. זה היה הדבר שהוא הכי
רצה שיקרה, שהוא חלם עליו, וכשזה קרה הוא לא ידע מאיפה זה הגיע
פתאום. אחרי כן הוא נבהל, כמו שמעולם לא ראיתי אותו נבהל קודם.
הוא איבד שליטה ולא היה מוכן לזה. הוא לא ציפה שזה יקרה, וזה
היה גבול שלא הוא זה שחתר כדי לעבור אותו, ופתאום אחרי שהוא
היה בצד השני, בצד הנכנע, בצד שלא יכול היה להתנגד, הוא נכנס
לפאניקה. נפרדנו ונסעתי הביתה, מצפה לא לשמוע ממנו יותר
לעולם.

הגעתי וסיפרתי לבן הזוג שלי שנפגשנו, והתוודיתי על הרגשות שלי.
סיפרתי לו שהוא התוודה שזה הדדי ושהתנשקנו, וסיכמנו שננתק את
הקשר כי אי אפשר להמשיך מכאן. הייתי שבורה ובכיתי. הוא לא ידע
כמה באמת כאב לי. הוא לא ידע מה עברתי בחודשיים שקדמו לפגישה
הזו. הוא לא ידע כמה הייתי מאוהבת, כמה אהבתי, וכמה פן הייתי
מוכנה להקריב בשביל הקשר הזה. התגובה שלו היתה מדהימה, מכילה,
ואוהבת, כמו האדם שהוא.

בבוקר שלמחרת  התעוררתי עצובה. מבינה שיותר לא אפתח את הבוקר
בשיחה ממנו כשהוא בדרך לעבודה, וניסיתי לחשוב על דברים אחרים
כשפתאום קיבלתי ממנו הודעה. "אני הולך לדבר איתה" הוא כתב,
והלסת שלי נפלה לרצפה. לא הבנתי מה קרה, לא הבנתי מה גרם לו
לשנות פתאום את דעתו, ולא הבנתי למה הוא מוכן פתאום לסכן ככה
הכל אחרי שפעם אחר פעם סירב לעשות זאת בתוקף. הוא כתב שהוא
יספר לה שדיברתי איתו ואמרתי לו שיש לי רגשות כלפיו, ושהוא אמר
שאנחנו צריכים לנתק את הקשר, אבל שהוא יגיד לה שגם לו יש רגשות
כלפיי, והוא היה מעוניין לממש אותם. ופתאום ניעורה בי תקווה
שהיא תסכים, שאולי יש סיכוי קטנטן שזה יכול לקרות, וכתבתי לו
שאני מעריכה אותו מאוד, ואוהבת אותו והוא בתגובה כתב לי שאני
לא מבינה. הוא כתב שהוא מכין את עצמו לזה שהוא לא ידבר איתי
יותר אף פעם, שהבטן שלו מתהפכת, ושהוא משתגע.  באותו רגע חשבתי
שהוא עושה את זה כי הוא מאמין שיש סיכוי. מאוחר יותר הבנתי
שהוא עשה את זה כי הוא נבהל, ושאחרי שנחצה בינינו הגבול האחרון
הוא הבין שרק התערבות חיצונית תסיים את הקשר הזה, ושברגע שהוא
יספר לה, זו תהיה נקודת האל חזור. וחיכיתי לערב, לשכה שבה אני
יודעת שהבן שלהם נרדם והם יהיו לבד, וחשבתי שאני יוצאת מדעתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סלוגן = רצח!
סלוגן = רצח!
סלוגן = רצח!



- עמותת "לא
לסלוגן!"


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/3/17 9:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ערבה הירש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה