בבוקר אין כלום, אפילו לא נשימה
אם הם לא רוצים שתכתוב, אתה לא תכתוב
אתה לא תוכל להיות, אם הם רוצים שלא תהיה
אתה תיילל כמו זאב,
לרוחות הצפון, לשלג, לקור
ותתכסה במעילים ארוכים,
תטייל ברחובות עם מקל הליכה גדול
בבוקר אין כלום, כי הם לא רוצים שיהיה
אין תרופה לסרטן, כי הם לא רוצים שתהיה
אבל למעשה יש תרופה לכל,
מדיכאון עד אלצהיימר ואיידס,
אבל הם מעמידים פנים שאין
כי עולם סובל ונזקק,
זה עולם שיותר קל לשלוט בו
ומי שקורא תיגר על מוקדי הכוח,
חולה בכל מיני מחלות מסתוריות,
והופך מוכה גורל
אתם רואים אותם ישנים ברחובות,
אחרי שמחקו להם את השכל, הזיכרון והשפיות
הפשיטו אותם מ-כל מה שהיה להם בראש,
כי האנשים ברחוב רצו להציל אתכם,
מהשליטה של בעלי הכוח על גורלכם
הם ידעו משהו,
והמשהו דאגו שהם לא ידעו כלום
המשהו אלו אנשים חכמים מאוד,
עשירים מאוד, מרושעים מאוד,
שבשבילם העולם הוא משחק לגו
הם יכולים להפוך אדם לסובל, או להרוג אותו,
בהחלטה של רגע
וזה מה שהם עושים
לי, לך, להם,
למאות מיליוני אנשים בעולם הזה
הוא יוצא לרחוב עם כובע גדול,
מעיל גשם ארוך, מקל הליכה עבה
מקיש בזגוגיות תפאורת העולם
אולי משהו מחזיק את עצמו,
אולי לא.
"מי זה הם?" הוא שאל,
וחייך חיוך מזויף,
של לגלוג מזויף,
כדי לגרום לי להרגיש שוטה
אבל אני ידעתי,
שהוא יודע בדיוק מי זה הם,
והוא פוחד מהם פחד מוות.
"אם תצא נגדם, אתה תסבול,"
לא אכפת לי לסבול
"יכול היה להיות לך הכול,
כסף, מעמד, כבוד,
אבל יצאת נגדם,
ותראה אותך עכשיו,"
"הם יכולים להרוג אותך,
הם יכולים לגרום לך לסבול." |