נגמרו לי הסוכריות המתוקות האלו הצבעוניות,
אלו שעשויות משוקולד ומצופות בקרום דק צבעוני מתוק,
שמכניסים לפה ומרסקים בין השיניים,
ואז כל הטעם של השוקולד נשפך על הלשון
אני בטוח שמתי אותן בכיס, אבל הן לא שם יותר,
אולי מישהו לקח לי אותן בלי ששמתי לב,
אולי זה הילד של מיקה שאוהב סוכריות כגון אלה,
והוא עשה קונץ כדי לקחת ממני את הסוכריות
הוא נדנד לי מול העיניים כדור על חוט,
ואמר לי להתרכז נורא, ולעקוב עם העיניים אחרי הכדור,
ואז הוא אמר לי "אתה לא יכול לזוז",
ואני הייתי בהיפנוזה ולא יכולתי להגיד לו לא,
ואז הוא אמר "אתה רוצה לתת לי את הסוכריות שלך,"
והוציא לי מהכיס את הסוכריות,
ואז הוא אמר, "אתה לא תזכור שנתת לי את הסוכריות שלך,"
ואני אמרתי מהופנט "אני לא אזכור,"
ואז הוא שחרר אותי מההפנוט, ואני לא ידעתי שקרה משהו,
רק אחרי זה כשבאתי הביתה שלחתי יד לכיס לאכול מהסוכריות,
והן לא היו שם
הילד של מיקה סיפר לחברים שלו שהוא הפנט אותי,
וגרם לי לספר דברים שאני לא יודע שסיפרתי,
וגם הוא גרם לי לנבוח כמו כלב וליילל כמו חתול,
ולהגיד כל מיני דברים מביכים על עצמי,
כמו "אני חרא גדול," "אני שמן כמו חבית," ומיני כאלה,
תוך כדי שהוא מקליט אותי בסמרטפון שלו
ואחר-כך הוא השמיע את ההקלטה לכל החברים העובדים סוציאליים
שלו,
ולכל הפסיכיאטרים, וכולם צחקו
ואמרו אחד לשני כמה אני טיפש שלא הבנתי שעשו עליי ניסויים,
ועכשיו אפשר לטפל יותר טוב בילדים של העשירים האשכנזים,
אחרי שעשו ניסויים במזרחי עני שבא ממשפחה הרוסה
ואימא ואבא יסתכלו עליי מוזר כשאני אבוא לבית,
ויגידו "מה קרה לך, אתה מתנהג מוזר,"
ואני לא אדע שזה בגלל ההיפנוזה של הילד של מיקה,
שלקח ממני את סוכריות השכל וגרם לי ליילל כמו חתול
והם יגידו שאני השתגעתי, ואני אבכה, כי לא אבין מה קרה לי,
והבן של מיקה יכניס את מסקנות הניסוי למאגר מידע,
ויגיד שתוצאות הניסוי על עכבר המעבדה היו ככה וככה. |