אז אני מתחרט באמת שלא אכלתי את הקרמבו ההוא,
כי אם הייתי אוכל, זה היה מגרה אותך,
ואז היית שוכבת איתי, ואחר-כך היינו מתקלחים ואוכלים
ואחרי זה היית מבטלת את הפגישה עם החבר שלך ולא עונה לטלפון,
וחושבת איתי איזה תירוץ לתת לו
ואז היית נכנסת ממני להיריון, ונוסעת לקליפורניה לבד,
ואומרת לי שלא תדרשי ממני דבר
והיית הופכת לשחקנית גדולה, או זמרת בארים אדומה,
והילד היה אמריקנו לכל דבר
ואני הייתי בינתיים מספיק להקים עסק גדול,
וגם לפשוט את הרגל בצורה כלשהי,
והייתי נוסע אלייך לקליפורניישן להתחיל חיים חדשים
והיית מקבלת אותי, והיינו מגדלים את הילד ומזדיינים מלא,
ובסוף חיינו היינו מוצאים את עצמנו זקנים ושמחים,
עם בועת אושר צפה לנו בתוך הראש
והיינו רוקדים בסלון הרחב למוזיקה ישראלית משנות השבעים,
ומוכנים לצאת לגלות מרצון בעולמות מוזרים אחרים

אבל לא אכלתי את הקרמבו הזה,
ואת אמרת מיד שאת צריכה ללכת,
וברחוב ליד הבית דרסה אותך משאית,
ולא שרדת,
וכל מה שכתבתי לא קרה.