[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אני סילפן
/
האיש מהעתיד

לפתע הגיח אדם משום מקום אל תוך החדר. הוא הסביר לי שהוא
מהעתיד ושיש לו משימה מיוחדת עבורי. משימה שעתידה להשפיע על
מסלול המין האנושי כולו, ואי ביצועה עלול להוביל לאסון בלתי
הפיך.

אמרתי לו שאני לא מאמין לו, שהוא משקר, שייתן הוכחה. אז הוא
שאל אותי לאיזו תקופה אני רוצה לנסוע והוא בו באותו רגע ייקח
אותי לשם. לא ידעתי מה להגיד. 'אתה רוצה שאני אראה לך את בניית
הפירמידות?', 'את ישו בימיו האחרונים על הצלב?', 'את ההתנקשות
ביוליוס קיסר?', הוא שאל. שום דבר מהדברים האלה לא באמת עניין
אותי..

"אני רוצה לראות את הפעם הראשונה שראיתי אותה".

פוף, והנה עמדנו שם. הוא לא שיקר. הוא באמת מהעתיד. לפני
שחזרנו הוא אמר לי משהו תמוה. "אתה יודע, רוב האנשים חוזרים
דווקא אל הנשיקה הראשונה..", מעט מבולבל, הרגשתי צורך להסביר
את עצמי.

"שמעת על החתול של שרדינגר?", הוא הנהנן והרגשתי נוח להמשיך עד
הנקודה הסופית.

"כידוע לך, בתחילת המאה ה-20 המדע גילה כמה דברים מפחידים.
המפחיד שבהם הוא מכניקת הקוונטים. לפי ההיגיון שלה, יש חלקיקים
שרק מעצם ההתבוננות שלנו בהם, יכולים להשתנות, להיגלות, וגרוע
מכך - פשוט להיעלם. ארווין שרדינגר מחה על כך, ועל מנת להדגים
את האבסורד שבה העלה ניסוי מחשבה: חתול נמצא בתוך קופסא. יש
חלקיק אטומי בתוך הקופסא ולו סיכוי של חמישים אחוזים להתפוצץ
ולהרוג את החתול. עכשיו, אם אתה פותח את הקופסא אתה יכול לדעת
מה התוצאה. אבל כל עוד היא סגורה, לפי מכניקת הקוונטים, החתול
לא חי ולא מת. אלא חצי וחצי. וגם מת, וגם חי."

"את כל זה אני יודע.", הוא שקשק בחוסר סבלנות.

"כל עוד אני נמצא ברגע הזה. כל עוד לא ניגשתי אליה, האפשרויות
הן אינסופיות. אין נשיקה, אין כאב, אין פרידה, אין זכרונות.
במוחי יכולה להיות רק אהבה והיא יכולה להתחבא שם לנצח. במקום
להשתחרר; ולרדוף אחר פרפרים, להיתפס! בין שגרת הימים...להיכלא;
ב'מערכת יחסים', ולבסוף להיתלה; בעוון געוגעים."

"כל עוד אני ברגע הזה. כל עוד הקופסא סגורה, אני לא חי, ולא
מת."

"מצטער", הוא אמר, "אני מהעתיד. אני לא מסוגל להבין רגשות."  

שאלתי אותו מה אני צריך לעשות. מהו המסע המפרך והאינסוף מרגש
שהגורל הכין עבורי.

"אה כן, בקשר לזה, אתה לא צריך לעשות כלום", הוא אמר.

"מה זאת אומרת?"

"פשוט תהיה כמו שאתה. בודד, פחדן. הולך לעבודה. חוזר מהעבודה,
שקוע בפלאפון, רואה טלוויזיה, קצת באינטרנט. עד המוות. זה
בדיוק מה שאנחנו צריכים ממך. כל סטייה מהמסלול הזה ולך תדע מה
יהיה."

קיבלתי את המשימה בייאוש מסוים. אך התנחמתי בכך שבכל מקרה,
בתכלס, כנראה שלא הייתי עושה משהו אחר.

אז אם כבר אני חי ככה, שיהיה בשביל העולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה שאני טיפשה
זה לא אומר שאני
בלונדינית.

שרבוט.


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/3/17 7:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אני סילפן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה