זיכרונות מהימים שהייתי ברוש,
וכל הנשים הקוסיות היו מתחככות בי,
וגומרות עליי,
ואומרות שאני הייתי הסקס הכי טוב שלהן
כן, אלו היו ימים,
בהם הייתי חכם, סקסי ויפה,
ושופע קסם רב ואינטליגנציה,
שפשוט השפריצה לכל עבר בכל מקום בו דרכו רגליי
אבל הנשים היפות,
הנשים היפות והנבונות האלו,
לא זוכרות לי חסד נעורים
עכשיו כשהן יפות וחכמות ממני,
והן יכולות להשיג גברים צעירים עם זין שרירי,
הן זורקות אותי לכלבים,
כי פג תוקפי בעיניהן
כיום הן מביטות בי כאריה זקן,
שגופו נחלש, דעתו השתבשה,
וכל הפרווה והרעמה האדירה שלו,
ושיניו החדות,
נשרו
ולא נותר בו כלום,
הוא אפילו לא מסוגל להעמיד את הזין
אבל הן לא מעיפות אליי יותר ממבט קצר,
כי גברים טריים יותר ממני כבר יצאו לשוק,
והם צעירים, חזקים, שריריים, חטובים,
ויכולים לזיין שעות
ועדיין מאמינים לרומנטיקה, בה האשליה היא -
שאישה היא יצור מרתק וקסום,
ועדין ומקסים,
וכל הבולשיט הזה
הנשים עצמן יודעות שזה לא כך,
אבל קל יותר לסובב על האצבע הקטנה את מי שעדיין מאמין בכך
וזה לא אני
לכן אני תמיד מחייך בשעשוע כשאני רואה מחווה מעוררת רחמים,
של גבר צעיר לאישה, כלשהי, שבמקרה נראית טוב,
ולא משנה בת כמה היא
זה מזכיר לי את הימים ההם,
ומזכיר לי שהזדקנתי
ובאופן מוזר ממלא אותי חדווה
לפחות יש גברים שעדיין מאמינים,
בכל זאת אשליית הרומנטיקה היא יפהפייה.