[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ערבה הירש
/
המהנדס - פרק תשיעי

הוא טס לשבוע וחצי, ובמשך חמישה ימים התקשורת היחידה שהיתה
בינינו היתה כמעט לא קיימת ובקבוצה של ארבעתנו, נמנענו מלהחליף
הודעות פרטיות בכוונה, מתוך כוונה באמת לחזור לשגרה אחרת כשהוא
יחזור, בה נהיה אך ורק חברים. לא רצינו להמשיך לנהל חיים
כפולים, הרגשנו רע עם זה, וידענו שזו ההזדמנות שלנו.

במשך חמישה ימים לא החלפנו מילה. מלבד הבקשה שלי לעדכן אותי
כשהוא נוחת והכל בסדר, לא שמעתי ממנו ולא כתבתי לו. ידעתי
שמתוכננת לו נסיעה עמוסה מאוד, שהוא יהיה לחוץ, ולא רציתי
להכביד עליו. הזמן עבר, והגעגועים אליו התגברו יותר ויותר.
השיחות איתו היו חסרות לי. דאגתי לו, ורציתי לדעת מה עובר
עליו. רציתי לשמוע את הקול שלו.

הגוף שלי התחיל לכאוב פיזית מגעגועים אליו. המחשבה שהוא יחזור
לארץ, ולא נהיה יותר ביחד, אלא רק חברים, הרגה אותי. לא יכולתי
לדמיין מציאות כזאת. בשיחות שלנו הוא חזר ואמר שהחלק הפיזי לא
משנה, שהאהבה בינינו היא החשובה, ושנינו יודעים שהיא שם וכדי
שנוכל להיות בקשר אנחנו חייבים לשים  את העניין הפיזי בצד.
הסכמנו על זה שנינו, אבל בפועל כשהיינו נפגשים לבד, לא יכולנו
להוריד את הידיים אחד מהשניה. המשיכה בינינו היתה מטורפת, ולא
דמתה לשום דבר שחוויתי. רציתי אותו בכל דרך אפשרית.

במשך חמישה ימים לא דיברנו, הרגשתי שאני יוצאת מדעתי. התקשרתי
אליו והוא לא יכל לדבר. הוא  היה עם קולגה, ובגלל הפרשי השעות
היה ברור שכשיוכל - אני לא אוכל לדבר איתו כי בן הזוג שלי יהיה
בבית. התחלתי לבכות לו בטלפון. אמרתי לו שאני משתגעת. שרע לי
כל כך בלעדיו. שאני לא יודעת מה לעשות עם המצב הזה ואני לא
יודעת איך נמשיך. הרגשתי שאני מתמוטטת. הוא לא יכל להגיב, בגלל
הסביבה, ואמר שינסה לדבר איתי מאוחר יותר.

כשדיברנו הוא סיפר לי כמה לא טוב לו שם, כמה לחוץ היה השבוע,
וכמה עומס היה עליו. הוא היה אמור לטוס למקום אחר, ושם כבר
להיות לבד ועם זמן פנוי, שיאפשר לנו להיות יותר בקשר. חיכיתי
שינחת במקום החדש, ומאותו רגע כל ההבטחות והכוונות שלנו שוב
עפו מהחלון בשניה. הגעגועים אחרי שבוע שלא ראיתי אותו ולא
דיברתי איתו היו אדירים, ובשניה שהוא התחבר בסקייפ וראיתי אותו
מולי, רציתי לזנק עליו ולחבק אותו. הוא הסתכל עלי מהמסך, יפה,
מביט בי באותו מבט שאני אוהבת, וחייך. במשך שלושת הימים שעברו
בהם היה שם, דיברנו במשך שעות. ושוב הרגשנו רע, על הקשר בינינו
והדברים שנאמרים, ושוב אמרנו שצריך להפסיק, ושוב החלטנו שכשהוא
יגיע לארץ אנחנו מפסיקים.

ובאחת הפעמים שדיברנו, בהם אני עזבתי כל מה שעשיתי, והתיישבתי
מולו, שמתי לב שהוא עסוק בעוד כמה דברים תוך כדי. ותמיד ידעתי
שהוא מולטיטאסקר מצטיין, ותמיד ידעתי שהוא רגיל לבצע חמישים
פעולות בו זמנית, אבל רציתי ממנו את מלוא תשומת הלב באותו
הרגע. ואמרתי לו את זה, והוא הפסיק, ואחר כך הוא רצה שנישאר עם
הקו פתוח ופשוט נהיה ברקע כשאנחנו עושים דברים יחד. והבנתי את
זה שהוא רוצה שאני אהיה שם, והבנתי שזה חיובי ונובע מזה שהוא
רוצה להרגיש שאני איתו, כל זה היה ברור לי, אבל הסמליות שבזה
הטרידה אותי. העובדה שהרגשתי שאני לא הדבר הכי חשוב באותה
שניה, ושיש דברים אחרים שהוא מתעסק בהם, ואני רק שם, מהצד,
הציפה את הכאב שהלך וגדל מאז שהכל התחיל בינינו. הכאב שנבע
מהקנאה בה.

הוא אף פעם לא הסכים לדבר עליה. נדיר היה שהיה משתף אותי
בדברים שקשורים למערכת היחסים בינהם, וזה היה לגיטימי ומובן.
הוא היה צריך הפרדה בין העולמות, וכיבדתי את זה. אני מצדי
הייתי משתפת אותו בהכל. ידעתי שהוא אוהב אותה מאוד, ידעתי כמה
היא חשובה לו, ידעתי כמה הוא אוהב את החיים שלהם יחד, ועם כל
זה היינו עדיין במצב שבו היינו. זה אף פעם לא דובר במפורש, אבל
היה ברור מההתנהגות שלו פעמים רבות. היא באה קודם, היא תמיד
תבוא קודם, ובמידה מסויימת גם שמחתי שזה ככה, כי היא האמא של
הילד שלו, וזה אמר הרבה על הבן אדם שהוא, אבל המשמעות של זה
בהכרח היתה, שאני בעדיפות אחרונה.

ולאט לאט, הרגשתי שאני מתחילה לקנא בה יותר ויותר. חשבתי לעצמי
כמה היא לא מעריכה אותו. כמה היא לוקחת אותו כמובן מאליו.
רציתי לבלות איתו זמן, כמוה. להיות איתו בלי לפחד, בלי להרגיש
רע עם זה, בלי להסתיר. לעשות איתו את כל הדברים שאני רוצה.
רציתי שהוא יהיה שלי, לפחות כמעט כמו שהוא היה שלה. הבנתי על
מה הוא דיבר כבר אז בשיחה הראשונה שלנו כשהוא אמר שהוא מקנא
בבן הזוג שלי. על הקנאה בדברים הקטנים שמתאפשרים כשאתה עם
מישהו, כשיש לך זמן איתו.

והדיסוננס הזה, בין ההתנהגות שלו אלי, בין הדברים שהוא היה
אומר לי על כמה אני חשובה לו וכמה הוא אוהב אותי ולא יכול שלא
אהיה שם, כמה אני משמעותית עבורו, וכל המעורבות הרגשית העמוקה
הזאת שכבר היינו בה שנינו, לעומת המציאות הזו שבה היא באה קודם
- הדיסוננס הזה שבר אותי, כי ידעתי שברגע האמת, אני אהיה חסרת
משמעות עבורו, וכל הדברים האלה שהוא אמר, כל ההצהרות, והרגשות
שידעתי כמה הם עמוקים ואמיתיים - כל אלו יהפכו להיות משהו
שמוותרים עליו בשניה, אם הקשר איתה יהיה בסכנה ואם הוא יעמוד
בפני אולטימטום. והיה ברור לי שהיום הזה יגיע בקרוב, וזה היה
הדבר האחרון בעולם שרציתי לחשוב עליו.

כבר התחלתי להרגיש שאצלי, המצב הזה מתחיל להשתנות. פתאום כבר
לא היה לי מובן מאליו שזה לא יכול לעבוד בינינו. פתאום הקשר
בבית לא נראה לי כמשהו שאני בטוחה שאני רוצה לשמור עליו. פתאום
הבנתי שעבורו, אני מוכנה להקריב הרבה יותר ממה שהוא מוכן
עבורי, וההבנה הזו החלה לחלחל, וכאבה מאוד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אולי זה כמו
בהגרלה?

כמה שאני אכתוב
יותר סלוגנים,
ככה יש יותר
סיכוי שאני אראה
אותו גם.

מי יודע, אולי
אפילו אזכה
בג'יפ.


לא רוצה לחתום,
בסדר?! מה תעשה
לי?


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/2/17 14:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ערבה הירש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה