[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ערבה הירש
/
המהנדס - פרק שמיני

הימים עברו, ובכל פעם אחרי שנפגשנו הרגשנו רע יותר ויותר. כמה
ימים אחרי הפגישה הקודמת, כשהיינו שנינו לבד עם הילדים אצלו,
לקחתי אותו הצידה למסדרון, הצמדתי אותו לקיר ואמרתי לו שאני
אוהבת אותו. המצב הפך להיות מייאש יותר ויותר ושום פתרון לא
היה נראה באופק. כמו התמכרות מהסוג הכי רע שיש, רצינו עוד ועוד
אחד מהשניה, לא מסוגלים להפסיק. ניסינו להתנתק פעמים רבות. זה
לא החזיק אף פעם יותר מכמה שעות או כמה ימים, בדרך כלל הוא היה
נשבר ראשון ומתקשר או שולח הודעה. לפעמים זו הייתי אני. אם
עברו כמה ימים בלי שנפגשנו, היינו משתגעים, עצובים, רק מחכים
לפעם הבאה. הוא אמר לי מילים שלא חשבתי שאי פעם אשמע ממנו. פעם
אחר פעם אמר שהוא מאוהב בי בטירוף, שהוא לא יכול לדמיין מצב
שבו לא אהיה בחיים שלו, ושאני אחד האנשים הבודדים בעולם שהוא
באמת צריך.

הוא ריגש אותי, המיס אותי, ולמרות שניסיתי להישאר מרוחקת כדי
לא להיפגע, לא הצלחתי. "את לא מבינה", הוא כתב לי. "את כל מה
שאי פעם רציתי, והנה את פה". ואני קראתי את המילים האלה, ולא
האמנתי שזה מה שהוא כותב. "זה כמו בשיר ironic" אמר בפעם אחרת.
"זה כמו לפגוש את אשת החלומות שלך, ואז את בעלה". ידעתי שהוא
מתכוון לכל מילה. הרגשתי את זה בכל דבר שאמר, בכל מעשה שעשה.
הרגשתי אותו, והתרגשתי בכל פעם מחדש כשהיה מדבר אלי ככה.

פעם אחרי פעם כשהתוודה על מה הוא מרגיש כלפיי אמרתי לו שזה
לעולם לא היה יכול לעבוד בינינו. כמעט תמיד הוא הסכים איתי,
חוץ מאותה פעם שאמר שכשאוהבים גורמים לדברים לעבוד. הפעם הזאת
הפחידה אותי מאוד. הוא התחיל לדבר אחרת.  שנינו טיפוסים
דומיננטיים, חזקים, ומערכת יחסים אמיתית - עם חיי יום יום,
ילדים, ומטלות - היה משהו שהיה ברור לשנינו שלא יכול להצליח.
לשנינו גם היה ברור בשלב זה שהבית הוא מעל הכל, שמערכת היחסים
עם בני הזוג שלנו היא הדבר החשוב יותר, ושאנחנו חייבים להתגבר
על עצמנו, ולחזור ולהתרכז בהם לפני שהכל יתפוצץ, התוצאה תהיה
הרסנית וכולם ייפגעו, כולל אנחנו. לא רצינו שדבר כזה יקרה
ושיננו את זה כמו מנטרה, פעם אחר פעם. זה לא היה בא בחשבון.
ידענו שההזדמנות שלנו להתרחק היא נסיעת עבודה שלו לחו"ל לשבוע
וחצי בקרוב, ושאז יהיה לנו קל יותר.

ביום שבו הוא טס ציפה לי יום קשה. פגישה שהצריכה משאבים נפשיים
רבים נקבעה לי לאותו הבוקר, וקבענו שנאכל יחד צהריים אחריה.
הפגישה הסתיימה מוקדם מהצפוי, והגעתי לפגוש אותו אצלו. כבר כמה
ימים לפני כן החלטתי שאני חייבת, פשוט חייבת לנשק אותו.
האינטימיות בינינו היתה כל כך גדולה בכל כך הרבה מובנים,
הרגשות היו כל כך חזקים, שהעובדה שעד עכשיו זה לא קרה, יותר
מחודש אחרי שהתחיל כל הסיפור הזה, נראתה הזויה. שיתפתי אותו
בתחושות שלי ושנינו התרגשנו ברמות שאי אפשר לתאר לקראת מה
שצפוי לקרות.

התקשרתי אליו מלמטה כדי שירד, ונכנסנו לרגע למחסן כדי להחזיר
למקום עוד אחד מהחפצים שהשאלתי ממנו. הוא סגר אחריו את הדלת,
תפס אותי, הצמיד אותי אליו, ונישק אותי. זה היה בדיוק כמו
שידעתי שיהיה. הכל איתו היה ככה תמיד, בדיוק כמו שחשבתי, כאילו
הוא קרא את המחשבות שלי, יודע בדיוק מה עובר לי בראש. כאילו
כבר ידענו מה השני אוהב ורוצה, כאילו כבר היינו יחד שנים.
טרפנו אחד את השניה דקות ארוכות, עוצרים רק כדי לקחת אוויר.
המגע הפיזי בינינו חצה גבול נוסף, ולאחר מכן שנינו נבהלנו,
ונכנסנו שוב לעצב שאחרי, למסכת רגשות האשמה ולחוסר האונים שכבר
היה כה מוכר לנו.

כמו שתכננו, הלכנו לאכול צהריים בחוץ, יושבים אחד מול השניה
מיואשים, לא יודעים איך להמשיך מפה. יודעים שעכשיו, כשהוא טס
זו ההזדמנות שלנו להתרחק, להתקרר, להוריד הילוך, להתנתק קצת גם
אם לא לגמרי. הוא הסתכל עלי בעיניים הכחולות היפות שלו, במבט
מיואש ואמר לי "אני מאוהב בך בטירוף. אני רוצה לעשות איתך הכל.
אני כבר רואה חיים איתך". ואני שאלתי אותו איך זה יקרה, כי כדי
שזה יקרה, צריכים להתבצע שינויים מרחיקי לכת בחיים של שנינו.
"אני לא יודע." הוא אמר. "אני פשוט רואה את זה". והסתכלתי
עליו, וידעתי בדיוק על מה הוא מדבר, כי גם אני כבר ראיתי את
זה. כי גם אני כבר רציתי את זה. ואז, הוא דיבר עליה, ואמר
שאנחנו חייבים להפסיק, ושאם היא תדע היא תתאבד. שהוא לא יכול
לעשות לה את זה, ושהוא לא יכול להיות אבא שלה, שבגד ונטש את
המשפחה שלו לטובת אישה אחרת, שהוא הפר הבטחה. והסכמתי איתו, כי
לא רציתי שהוא יהיה האדם הזה, לא רציתי להיות האשה הזאת שכל זה
יקרה בגללה, שנאתי את עצמי על המצב הזה שאני נמצאת בו. וסיכמנו
שהוא יטוס, ונתרחק, ונתקרר, ואחרי זה דברים יהיו הרבה יותר
פשוטים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אין אני לי -
מי ישחרר את
ווילי?
מי יתקשר
לצילי?
מי יגיד "אמא
תקני לי"?
מי יקרא
לפילדלפיה
פילי?




איזה סלוגן
דבילי


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/2/17 14:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ערבה הירש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה