לזכרו של משה גרשוני, אדם ואמן

לפני כחמש שנים לקחתי חלק בהפגנה נגד גזל הקרקעות בִּכפר
בּלעין.
זמן קצר לאחר מכן צפיתי במוזאון תל-אביב בתערוכה מרשימה של משה
גרשוני, שהלך לעולמו לפני שבוע. שני אלה - ההפגנה והתערוכה -
חָברו למקשה אחת בשירי "בִּלעין" [מרץ 2011].

בִּלעין

מֵהַכְּפָר אֲנַחְנוּ יוֹרְדִים בַּדֶּרֶךְ לַוָּאדִי
הַקּוֹלוֹת שָׁבִים וְעוֹלִים נֹכַח הַקַּרְקַע הַגְּזוּלָה
בֵּינָהּ לְבֵינֵינוּ הַחוֹמָה וְנוֹטְרֶיהָ
מַדִּים וּקְסָדוֹת וּמְטוֹלֵי גַּז
תִּפְאֶרֶת קְלוֹנֵנוּ

חַיָּל יָפֶה קָרָא משֶׁה גֵּרְשׁוּנִי לִתְמוּנַת
פִּיו שֶׁל חַיָּל בְּצֶבַע דָּם וְגַם מַה שְּׁלוֹמְךָ
חַיָּל
שָׁחֹר עַל גַּבֵּי אָדֹם עַל גַּבֵּי שָׁחֹר

גַּעְגּוּעֵי הַזַּיִת מִתְעַצְּמִים וְגוֹבְרִים
כְּמוֹהֶם כָּאֱמוּנָה בָּאָדָם
עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת שֶׁבָּהּ נוֹלְדָה