עומד מול פני תהום,
גשם צולע על השיער.
אני רואה שם למטה את
המובלים בשרשראות וצלקות.
אין שום דבר שמח
ואני עוד למעלה.
כנראה שזה עדיף מלהיות המוביל של השיירה.
קשה להמון לראות את עבדיו נטבחים
אז הציבור מתגאה ככל יכולתו ושוכח
שבתוך התהום הצבעים מתערבבים בדם,
שבתוך התהום יש רק שחור ולבן.
עצב לא מספיק, צריך גם כעס.
הטונציה לא משתנה אל מול מוות שאינו שלי
והגשם רותח לי על הגב,
שריטת חום אחת מטיילת, מותירה שביל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.