[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נסטור שגיא
/
יד ביד

הוא נוסע לפאב ברכב ישן מסוג חיפושית בשיא הקור של חודש ינואר.
הייתה לו אפשרות להתקדם למכונית אחרת, אבל הוא בשלו. הוא טען
שהוא ימשיך לנסוע במכונית הזו עד הגריטה.
נוצר מצב עניינים שבו לא הייתה לו ברירה אלא להתגורר בבית
הוריו על אף שכבר התקרב לגיל שלושים. חבריו הטובים עזבו את
עירו וקשריו החברתיים נעשו ארעיים ושטחיים. הוא חש שעולמו הלך
והתרוקן מבני אדם, הגם שהסכין למצב זה ולא ריחם על עצמו.
אדרבא, אמר לעצמו מדי יום ביומו שהמומנטים הכבירים והנשגבים
בימיו חייו של אדם הם בספירה שבינו לבין עצמו. ההחלטות הרות
הגורל, התובנות שהוא מגיע אליהן, יצירות שהוא יוצר; אף לא אחת
מהן נעשית בצוותא. מוטב לו לאדם לחיות בשלום עם עצמו בטרם יצא
לעולם הגדול.
באופן יחסי להשכלתו הוא נותר בתחתית: הוא עבד כמדריך במוזיאון
המדע של עירו, והיה מבוגר מכל עמיתיו למקצוע. ואף על פי כן,
היה לעתים תכופות לוקה במהלך עבודתו בהתקפי חרדה. המון האדם
שנאלץ להדריך הטיל עליו חיל ורעדה והיה צריך לגייס תעצומות נפש
כדי שיהא מסוגל לדבר אליהם. לבסוף, מקץ מאבק פנימי הצליח ליצור
מראית עין של ביטחון עצמי שככל הנראה טשטשה את הסערה שהתחוללה
בקרבו.
ועדיין, הרגעים שקדמו לביקורי הקהל היו לו קשים מנשוא.
"תגידי, את לא לחוצה עכשיו?" היה שואל את תלמידת התיכון
שהדריכה יחד איתו כמתנדבת, לופת את המעקה המתכתי שהגן על
המוצגים כמטאדור הלופת קרני שור אחוז טרוף.
"לחוצה ממה?" ענתה הנערה שגילו היה כמעט כפליים מגילה, בעודה
תוהה מיהו האויב הדמיוני שתוקף אותו כעת.
"מההמון הרב הזה...הם באים, תראי...מה נעשה עכשיו?"
"איזה המון? מהילדים הקטנים האלה?" צחקקה ולא הבינה על מה ולמה
תהום רוחו של עמיתה המוזר.
כעת נעתקו המילים מפיו. הוא חדל לדבר, מסדיר את רוחו ואת
נשימתו. מסדיר את כוחותיו. הראשים הראשונים של המבקרים מתקרבים
והוא רק חושב על ארוחת הערב המאולתרת שיתקין לעצמו במטבחון של
המוזיאון, עת יסתיים הביקור.

הוא נוסע ברחוב הראשי. גשם יורד לפרקים.
"אתה עם החיפושית הצהובה, עצור בצד" כורז השוטר שחנה בצד הדרך.
הוא מציית לו.
"אדוני, שמת לב שהמנורה של הפנס הקדמי שלך נשרפה?" הוא מגיב
בחוסר מענה.
השוטר שולף פנקס, בעוד הוא רק מביט ישר ואינו אומר דבר.
"אני רושם לך כאן קנס של 500 שקל".
הוא בוהה בשוטר ארוכות ואינו מוציא הגה מפיו. השוטר מנסה לפענח
אותו לשווא.
"אתה יודע מה, הכל בסדר. ביטלתי את הקנס, אבל תדאג לתקן את
הפנס הקדמי".
"תודה"
"סע לשלום".
הוא הולך לכיוון הכניסה בבואו פנימה. מביט לכל הכיוונים.
"שלום לך!" מברכת אותו המארחת שמעולם לא טרח לברר את שמה.
"איפה קורל?" שואל אותה ללא גינוני כבוד"
"מברמנת בפנים!"
הוא אינו ממהר. מתיישב בבאר החיצוני, מתחת לסכך. השמיים
התרוקנו לפתע מעננים. בבאר החיצוני נמצאת נועה.
"תראי, נועה, את הכוכב הבהיר הזה: זהו כוכב וגה".

קארין המלצרית הופיעה ללא התראה מוקדמת, אחזה אותו בידו
והובילה אותו אל תוך ההמון שגדש את הפאב מבפנים. הישר ללחיה
המופנה אליו מראש, של קורל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היוצר החליט לא
להראות סלוגן זה


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/3/17 8:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נסטור שגיא

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה