עברו שנים מאז זיינתי אותה,
אבל היא לא שוכחת, לא סולחת,
איך לקחתי את בתוליה בערמה
ועכשיו היא חוזרת להתנקם,
גאה ותמירה וחטובה עם שיער שופע
היא רוצה לרדת לי בפה, אבל אני לא מוכן,
למה מי היא שתרד לי בפה?
אבל הדוקטור אמר שזה יעשה לי טוב,
אפילו היו פרסומות
אז שאלתי אותה אם היא לא תזיק לי תוך כדי,
והיא אמרה - ההפך, זה רק יעשה לך טוב
אז נתתי לה להיכנס לי לפה,
למברשת השיניים.

כשהיא גמרה לצחצח לי את השיניים, היא הייתה עצובה,
כי הסבון בכה מאוד
למה אתה בוכה? שאלתי את הסבון
כי דני לא רוצה בי עוד, ענה הסבון,
ומברשת השיניים התייפחה שבעתיים.

הבדידות חדה כמו תער, היא חותכת מבפנים
מאהבה סוערת נשארו רק סימנים
ואני הרי שלכת במקומות מסוימים
מקווה למצוא שבילים, עדיף מסומנים
ואת לא גומרת, את גומרת בלעדיי
אין לך לאן ללכת, רק להילחם עליי
בתוך אבני בזלת את חוצבת את דמותי
זו לא האהבה הריקה שלך שהרגה אותי

זו תחמושת בלתי מסומנת של איש בלי עלים!
זו תחושה בלסי מסומנת של שיש בלי אלים!
זו תפזורת לא מקוונת של שיר בלי מילים!
אלו אנשים שלא קיימים בכלל,
והם כותבים שירים!

את לא מתפנקת לא מפנקת לא מפונקת
את לא מתייסרת לא מייסרת לא מיוסרת
את לא מחייכת לא מחייכת לא מחויכת
את לא צוחקת לא מצחיקה לא צוחקת
את דוגמה רעה לקהילה

ואני לא... אני לא... אני פשוט לא
ואת כל-כך כן, הרבה כן, יותר מדי כן
אין לי מה לעשות בקהילה כשאת כל-כך כן
אני אגמור בשיר מזמור, נר לי דקיק.