אנחנו חיים בתקופה מוזרה של דתיים וחילונים.הנה סיפור על אחד
מהם:
רקדניות חגות סביבנו בנעליים בלויות מריקוד.
לי יש אפונה תחת המזרון ואני לא מצליח לישון.
שבעה גמדים שרים בצעדה, ושני ילדים מחסלים בית משוקולד.
אחת מתכווצת וגדלה  ולילד מעץ מתארך האף כשהוא משקר.
סיפורים שנמשכים אלף לילה ולילה.
הסיפור שאינו נגמר.
היפיפיה הנרדמת.
אנשים חולים רגילים להתאשפז תכופות בשביל להרגיש בטוחים.
רק אני לא מתאשפז מפחד מהפחד עצמו.
ישנה סכנה שאדפוק לעצמי את הראש בקיר ואדמם למוות.
אני רוצה להתחתן עם שוטרת!
להרגיש בטוח.
אחת כזאת שתהיה רצינית. שתראה אותי שותה ותלביש לי את האזיקים
במיטה בזמן שנעשה סקס גדול.
או אולי עם נהגת אמבולנס או קצינת קבע  שתרביץ בי משמעת בזמן
שאני שומע נרוונה.
אם הייתי זוכה בלוטו הייתי בונה לי ארמון זכוכית ומארח בתוכו
את כל גיבורי פסטזיה וסיפורי האגדות למינהם.
שוחה במים חמימים כשתן מביט על האצות והדגים מסטול מגראס.
מטוס עובר מעל ראשי ומתרסק לרסיסים.
והחול נמצא בנעליו של בחור צעיר ירושלמי.
יש לו חולות של עבר וזכרון.
יש לו זקן ארוך ועיניים שחורות. גובהו מטר תשעים וחמש.
הוא מטייל בין הבחורות החסודות ושולח נשיקות רכות לכל עבר.
הוא לא שכב עם אשה כבר עשר שנים והוא בן עשרים וחמש.
מדקלם ציטוטים מהתורה הוא מגיע לבית אבן ומנשק את המזוזה.
בצבא היה צנחן וצלח עשרים משימות מעבר לקווי האויב.
יש לו אקדח ברטה ושתי מחסניות והוא קרוב ביותר להקרא אקדוחן.
קוראים לו...
לא ברור?
אולי אין לו שם?
ואולי הוא שומר זאת בסוד.
כי מילה אחת יכולה להרוג ויתכן שמילה זו היא שמו?
המשפחה שלו גרה ביפו. שלושת אחיו חזרו בתשובה.
והוא האחרון בתור.
יש  משהו מהפנט בכניעה לאלוהים. כל האסונות והפחדים יורדים לך
מהגב ונותר רק להתפלל, להקל על הנשמה.
הוא מעשן הרבה. מגלגל לעצמו טבק ביד אחת ובשנייה אוחז
בגפרורים.
הוא עוד ינשא לאחת מנשות ירושלים כי זה מה שמחזיק אותו בחיים
כנגד הבדידות אשה, אשה טובה וצייתנית.
בלילות הוא כותב ביומנו, מספר על סודות החיים ועל הרפתקאותיו
בעולם.
הוא הרי כבר חצה את אירופה את המזרח ואת דרום אמריקה.
טיול של שלוש שנים.
חזר רזה לאימו ואם מאות סיפורים.
עכשיו הוא שוכב בחדר ומדמיין.
איך היה רוצה להגיע למדבר סהרה ולהביט במיליוני הכוכבים שצפים
שם בשמיים.
שבת היום ואימו בטח מדליקה נרות שבת.
האור המהבהב מזכיר לו נשכחות, חגים וסעודות.
אביו מיישר את כיפתו על הראש ומדקלם את ברכת המזון.
והוא רוצה להפוך לציפור ולעוף למרחקים.
מסובב את הגפרור על אצבעו ומצית עוד סיגריה.
מה כבר יש לו בחיים?
הוא רוצה בית ומשפחה.
אבל הוא לא יראה אותה לעולם, את האחת משום שיש עליו אות קין.
משום שראה את התופת את אחוריו של אלוהים.
הוא נידון לחיות בגיהנום יחד עם עמי ותמי. יחד עם יונה הנביא
ויחד עם אטריו מהסיפור שלא נגמר.
איזה פרצוף יהיה לו כשהוא יתקע באמצע סיפור שיכול להכריז עליו
כחירש או עיוור.
הוא נוגס בתפוח וקר לו בשיניים.
עכשיו הוא בוכה. לא מסתדר.
נניח שהיה נולד אפריקאי ? אז היו לו הרבה פחות דאגות.
הוא היה רק מנסה לשרוד. במקום זה צצים בראשו הרבה חלומות. חלקם
יפים וחלקם מכוארים.
מחליט לשים פעמיו חזרה לאיזור הכותל. אולי ימצא שם לעצמו איזה
שידוך.
בכותל הקיר הענק מקבל ממנו נשיקה.
ידיו מחבקות תאבנים.
אם רק יצליח להעביר מסר לאלוהיו ויבקש שיהיה טוב בעולם ויזכה
לגן עדן.
נעליו רטובות וגרביו ספוגות מים.
יורד לו שלג בירושלים ובעיר כמעט ואין חשמל.
הוא מרגיש כמו הגיבור בספריו של שי עגנון או בסיפור אגדה
מרגש....
כן הוא עובד בשוק מוכר דגים מיובשים מלוחים.
הוא לא איש עסקים הוא איש עבודה. ובשינוס מותניים הוא מרוויח
את הארבעת אלפים שקל בחודש.
שערה מזקנו נופלת על הדף של יומנו. שערה ארוכה ולבנה והוא
עדיין צעיר.
כשהיה בן חמש היה פרחח. רב וחוטף מכות מי כל ילדי השכונה
ביפו.
עם הערבים היה מסתדר. היה לו לב טוב ולפעמים אפילו בכה מול
זרים שלא הכיר.
הם היו אומרים לו סע לשלום.
מצית סיגריה כמו זהר ארגוב הוא נושך את שפתיו, כמעט מחליק על
הכפור.
יום שבת היום והוא לבדו בדירת חדר קטנה בלי תנור.
מתחתיו גרה בעלת הבית. מסורתית כבת ארבעים וחמש עם כוויה על
הפרצוף.
היא נשרפה לפני שנים בלג בעומר כשגיץ פגע לה בתוך הלחי השמאלית
והשאיר לה כתם מכוער.
היא הייתה גינגית מתולתלת,  נשואה לאיש ביטוח עצל ולהם שני
תאומים בני שש וחצי.
הוא פתח את המקרר הכמעט וריק והוציא אבוקדו בשל.
פירק אותו בגסות ואכל יחד עם בצל ועגבניה.
נשכב במיטתו הוא קרא את ספרו של "אנטואן דה סנט אקזופרי":טיסת
לילה /אדמת אנוש.
מקלל את עצמו. למה לו אין כוחות כתיבה כאלו. מיוחדת תמה
וקסומה.
כשנרדם לבסוף בשתיים בלילה כשהוא רועד מקור. ראה לפניו סנה
בוער ומסביבו דיבר קולו של הבורא.
"אתה, חסר השם עצור. דרוש לי כבודו לשליחות. שליחות שבסופה
תמצא את רעייתך. עליך לסור לסיני ולחכות שם למוצא פי. ובהמשך
תתברר לך משימתך.תודה ולהתראות"
הוא התעורר מטושטש ונעל את נעלי הבית שלו. עוד מוקדם לשתות אבל
החלום היה כל כך צלול שהוא פשוט היה חייב איזה שוט של ערק.
למחרת סידר את תיק הכתף שלו,  התרחץ והתלבש ולקח אוטובוס לאילת
ומשם לסיני.
כל הנסיעה לקחה שמונה שעות אם נחשב את המעבר בגבול.
מתוך סיני הוא לקח נהג מונית בדואי וששאל הנהג לאן הוא צריך
להגיע?
אמר לו גיבורנו לכל מקום ולשום מקום, נקודה.
הם  הפליגו לדרכם עד שהגיעו לראס השטן.
ארמונות החול וההרים האדומים היו יפים להפליא וכינה שרתה על
גיבורנו.
הוא התיישב לבסוף בזולה והתרווח מזמין לעצמו סלט סרטנים ובירה
קרה.
שני בדואים בני ארבע עשרה הציעו לו גראס משובח והוא הסכים.
משלם להם חמישים שקל על קופסת גפרורים.
הוא גלגל לעצמו סיגריה ירוקה ולקח לריאות.
לא משנה כמה זמן עבר אבל בזמן הזה הוא התעלף וחלם שהוא רואה את
המשיח.
לבן עור אם זקן שחור, חולצה לבנה וחיוך מזמין.
נועל סנדלים פשוטות תנכיות ודומע בעין ימין.
המשיח שחצה בסערה את רחובות ירושלים לחש  לגיבורנו שהוא לא
יוליד ילדים לעולם.
וגיבורנו התעורר כאילו שיצא מתוך מצולות הים החל להקיא את כל
האופיום ששמו לו בעשב.
אלוהים למה אתה ככה איתי? מילמל גיבורנו.
שלחת אותי עד לכאן בשביל להעניש אותי ולספר לי שלא תהיה לי
משפחה?
הוא ניגב את פיו ואת מצחו המיוזע והחל לבכות בקול רם.
זוג קנדים שישבו לצידו הביטו בו בפחד.
לאחר מכן נרגע ונכנס למים לצלול.
המים היו חמים כמו פיפי והוא הביט באצות ובדגים סביבו.
חולם על ירושלים הבנויה, על אלוהים ששם לו רגל. על נשים
למינהם.
על חבל תלייה או על אשפוז בבית חולים.
הוא חלם על אגדות של האחים גרים ועל האהבות של וולט דיסני.
הוא חשב לעצמו בשוכבו על הגב במים שאם רק היה לו ארמון זכוכית
הוא היה ממלא אותו בגיבורים מפנטסיה או מעולם דימיוני אחר!