היא אמרה שאין לה כוח לחיים האלה, והיא הולכת למות
אם תמותי איך האחוז את ידך ואנשק את עינייך?
יש לה אוקיינוסים של מחשבות שלא באות לידי ביטוי,
היא מרגישה כמו נאבקת בגלים בלב ים סוער
מנסה לעוף, מנסה לצלול,
שוב ושוב אני מנסה לשלוח לה איזה משטח עץ,
שתוכל להיאחז בו ולצוף, ואולי אף לשבת עליו ולספור כוכבים,
או לספור מילים או מחשבות
רגשות
כמו זקן שמעביר חרוזים על שרשרת,
היא ממיינת את המחשבות שלה בכוכבים
ואני מצייר לה את הרקיע, כדי שיהיה לה מרחב ליצור את עצמה
כן, אתה יודע,
אנשים לא מוצאים את עצמם, אז אין מה לחפש
אנשים בוראים את עצמם, ממציאים את עצמם, יוצרים את עצמם
בן-אדם לא באמת יכול לחשוב על עצמו,
לעולם לא יוכל לראות את עצמו מהצד, כאילו היה אדם אחר
המוח האנושי לא בנוי לכך
לכן באמת אף-אחד ואחת לא יודעים מה באמת חושבים עליהם
וזה בסדר, את מבינה,
כי אם הוא אומר שאת מדהימה, הוא לא אומר סתם
ואם הוא אומר שהוא אוהב, הוא לא אומר סתם
ואת יכולה לחשוב - מה הוא יודע, הוא לא מכיר אותי
אבל את מכירה את עצמך עוד פחות, אה
כמה שתכתבי את מה שאצלך, לא תוכלי להצביע,
רק מישהו מהצד יסתכל ויגיד -
אה, אדום, ורוד, ירוק, כתום. |