מה עבר, איזה עבר, הכול אותו דבר
נמאס לי לשחק בבולבול שלי ולחשוב עלייך
השארת אותי מיותם מאהבה,
מיותם מתענוגות הגוף
אני מסתכל במראה ורואה מאונן,
תגידי, כמה זרע אפשר לשפוך במחשבות עלייך? אה?

אולי גם את מאוננת וחושבת עליי,
אבל יותר סביר בהרבה שיש לך מישהו,
שמספק אותך במקומי
אני מקווה שהוא טוב,
לא גומר מהר, מסכים לרדת

מה אני אעשה בבולבול שלי עכשיו אם אני לא אענג אותך בו?
הרי הוא חסר תכלית, אין לו שום שימוש,
אוננות כשמה היא יחסי סרק,
זה לא הגוף שלך, אלו לא העיניים שלך,
שאני מביט בהן כשאני חודר אלייך

הבולבול שלי מיותר, כי את לא רוצה בו,
ואין לי מה לעשות בו, אלא רק למצוא דרך לתת לך אותו
לכן אחתוך אותו ואשלח לך בדואר,
תטפלי בו יפה, הוא שלך, תמיד היה.