היא שאלה אותי איזה יום היום
אני לא ידעתי לענות
נדמה לי שיום חמישי, עניתי,
אבל אל תתפסי אותי במילה

יחפה היא הולכת ברגליים רטובות
מחדר לחדר, מעשנת, שותה תה צמחים
ואני רואה פורנו ושומע בלדות כאב,
כשזמר מקונן בעצב בזמן שבחורה נפתחת

אני אוהב אותך, אישה שלי,
אבל את לא איתי
משוטטת בחדרים, ברחובות, בכבישים,
משוטטת בעולמות וזמנים אחרים.

אני מתווכח עם מספרים ואותיות, אבל זו לא שפת הנפש
בתוך החלומות אני טובע בזיכרונות וחיים מומחזים בסמלים,
ובאמת שאין לי את היכולת לפרש אותם
אני מתכנן הפיכה נרחבת של כל צבאות העולם,
על צג המחשב שלי,
בדרך אל הכאב, בדרך אל האהבה
יבין מי שיבין
זה שיר לא טוב, אבל לא אכפת לי,
אני קורא עכשיו ספר שאני שונא, כי הוא שונה
ואת מערבבת צבעים בתוך צנצנת מעבדה,
והחיים שלך ככה, ואת ככה, וככה זה בסדר,
גם אם זה סתם ככה, למרות שככה זה
אבל את הכאב מי יבין,
בטח שלא אני, בטח שאני,
בטח שכולם ואף-אחד
לא נורא, ילדה שלי, זו דרך הטבע,
וסך-הכול זה לא רע, זה אפילו טוב,
כל עוד אין חומרים בסביבה. אה.