רוצה לומר
היום הזה מלא ארס
הוא מפעפע מכל הפתחים בי,
מותיר בי חרכים
ממאן להגליד
לא סולח

רוצה לכעוס
רוצה להיאבק בו
בזעם
רוצה לנצח, לנצח!, לאהוב,
לאבד את הטינה לתמיד
במערבולת של אור

האני, שותה לי את הדם

האני, רוצה שילטפו אותו עד שישכח

האני, לא חזק יותר ממני.

האני, לא מצליח לראות מבעד לעצמו

וזו חולשתו העיקרית,
כאן בזו הנקודה אני מביסה אותו,
כאשר אני מישירה אליו מבט גלוי ורואה דרכו.
רואה את הסיבות מדוע הוא כואב כה,
מסלקת אותן אל הצד.
את הדרכים בהן הוא חש פראייר.
בועטת רחוק כי אינן מועילות לי יותר.
את המגננות
וההלקאה העצמית
והדיבור המלוכלך שלו
אליי
אני שולחת לשמש.

אני אוהבת את עצמי

כן אני יודעת שגם הוא צריך לשחק לפעמים.
אבל אני זו שתקבע את מידת ההשתתפות שלו