[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ערבה הירש
/
המהנדס - פרק שלישי

קמתי בבוקר עם תחושת אשמה קשה, מרגישה שכתוב לי "בוגדת" על
המצח. נזכרת באירועי אמש ולא יודעת איך לצאת מהחדר לכיוון
הסלון בלי להסגיר את התחושות שלי. בלי להראות מה עובר עלי. בלי
שיבחינו בסערה המטורפת שמתחוללת בתוכי. בפעם הראשונה בחיי
הבנתי שאצטרך לנסות להתנהג אחרת ממה שאני רגילה, ושאסור לאף
אחד לדעת מה קרה.

מערכת היחסים בין המשפחות שלנו היתה כל כך מורכבת. היינו
רביעיה, והיינו נפגשים בכל סוף שבוע בדר"כ כמה פעמים, ובאמצע
השבוע עם הילדים. הקשר בינינו התחיל בכלל דרך אשתו, שאמנם לא
היתה חברה טובה שלי, אבל חיבבתי והערכתי מאוד. בשלב כלשהו היא
הציעה שניפגש ונטייל יחד, ומאותו הרגע התחלנו להיפגש על בסיס
קבוע, כשברור שהכימיה הטובה ביותר היא ביני לבינו. הקשר בינינו
נוצר מההתחלה, ולמרות שהוא תמיד הקפיד להיות מרוחק ונוקשה,
ידעתי שהוא מחבב אותי. לא היה צריך הרבה כדי לדעת את זה.
המבטים שלו, צורת הדיבור שלו ובעיקר מה שלא אמר - גרמו לי
להבין שאני מעניינת אותו יותר מסתם עוד מישהי, וגם הוא מצא חן
בעיני מאוד. נהניתי לדבר איתו, אהבתי את החוכמה שלו, את
הכריזמה שלו, והערכתי אותו מאוד. לאט לאט השיחות שלנו עברו
לטלפון, הוא נפתח יותר ויותר, ולמרות המרחק שתמיד הקפיד לשמור
עליו, ידעתי שהצלחתי להיכנס פנימה. הוא תמיד הציע עזרה לפני
שבכלל חשבתי לבקש, בכל תחום שהיה יכול לעזור בו. הוא ליווה
אותי ותמך בי בהחלטות עסקיות. הוא ייעץ לי מהניסיון שלו
בתחומים שלא הכרתי. בלי ששמתי לב הוא הפך להיות חבר מאוד קרוב,
וחלק גדול מאוד מהחיים שלי.  וכשקמתי בבוקר, מנסה לעכל את כל
מה שקרה אתמול, הבנתי כמה מורכב המצב הזה, כמה הכל יכול לקרוס
ברגע, וכמה זה חייב להיפסק לפני שדברים יסלימו וכבר אי אפשר
יהיה לחזור אחורה יותר.

כחלק מתכנוני סוף השבוע, קבוצת הוואטסאפ של ארבעתנו החלה
לפעול, כדי לנסות להחליט מה עושים ומתי. הוא הציע ללכת לסרט
ולפאב בערב, משהו שתכננו לעשות כבר הרבה זמן ואף פעם לא יצא
לפועל, וכך בעצם נקבעה הפעם הראשונה בה יצאנו כולנו בלי
הילדים. במשך כל אותו היום, לא יכולנו לדבר על מה שקרה או
להחליף מילה בגלל עצם העובדה שיום שישי הוא יום משפחתי -
והמחשבה על לראות אותו שוב בערב, ולשדר עסקים כרגיל - כמעט
גרמה לי להתמוטטות עצבים. כל כך פחדתי שהם יראו אותי לידו
ויידעו. ידעתי שהוא יוכל להתנהג באדישות מוחלטת, אבל פחדתי
מעצמי.

הערב הגיע, ופגשנו אותם בכניסה לקולנוע. הם עמדו בשני תורים
נפרדים לקופה, מחכים לקנות פופקורן. הבחנתי בו אבל ניגשתי אליה
ראשונה בכוונה, מלטפת את הכתף שלה ואומרת לה שלום. אחר כך
ניגשת אליו, מחייכת אליו חיוך קטן ומנסה להתנהג כרגיל. דיברנו
על סידורי הישיבה בסרט, והיא אמרה שאסור לנו לשבת יחד, כי נדבר
בלי סוף. נשמתי לרווחה, והם התקדמו לפנינו, משאירים אותנו
מאחור. הוא זרק הערה שרק אני הבנתי, מסתכל עלי שוב עם המבט
הזה, הרעב, ואני מצדי דופקת לו מרפק בצלעות, משתגעת מהנוכחות
שלו לידי, אבל כל כך שמחה עליה.

אחרי הסרט נסענו לפאב, מתיישבים במרחק די גדול אחד מהשניה.
אכלנו, שתינו, ונהנינו. בשלב כלשהו הבעלים שאל אם יוכל לקחת
שולחן אחד, מה שצמצם את מרחק הישיבה בינינו לאפסי. כעבור פחות
מדקה, הרגשתי את הברך שלו נצמדת לרגל שלי. באיטיות, ובנחישות.
ניסיתי להזיז אותה, מהפחד שבני הזוג שלנו יבחינו - אבל הוא
המשיך ונצמד אלי. המגע שלו שיגע אותי. התעוזה שלו הטריפה אותי.
חוסר הפחד שלו הפחיד אותי. הוא לא הזיז את הרגל שלו ממני כל
הערב, אני מצדי לא רציתי שיזוז.

כשסיימנו, והיינו עדיין רעבים, עלתה האפשרות ששנינו ניסע יחד
לאכול, ובני הזוג שלנו ימשיכו ברכב נפרד הביתה. רק המחשבה על
להיות איתו לבד שוב הפחידה אותי כל כך שסירבתי מיד. הוא עדיין
לא היה מוכן לוותר, והציע שיבוא אלינו כדי להביא משהו שביקשנו.
נסענו הביתה, וסיכמנו שהוא יוריד את אשתו ויגיע אלינו.
השעה היתה מאוחרת מאוד, וכשבן זוגי היה בשירותים הוא דפק בדלת.
פתחתי לו, מסתכלת עליו מקרוב, מתאפקת לא להיצמד אליו. "את
מפחידה אותי עם המבט הזה", הוא אמר את המשפט שיגיד עוד פעמים
רבות בעתיד. "העיניים שלך, הן הזויות" וידעתי על מה הוא מדבר.
כמו בכל פעם שהסתכלתי עליו, לא יכולתי להפסיק. הוא היפנט אותי.
"מה זה היה עם הרגל?" שאלתי אותו, "אתה פשוט לא נורמלי, הם היו
יכולים לשים לב!", אבל כל מה שהוא אמר היה "הייתי חייב לגעת
בך, לא יכולתי שלא", ובאותו הרגע הבנתי שהוא לא הולך לוותר כל
כך בקלות. הוא הלך, ותוך פחות מחמש דקות כתב לי הודעה. הוא
תיאר מה הוא היה עושה לי, ורגשות האשמה החלו להציף אותי שוב,
כי כל מה שרציתי היה להגיד לו שיחכה למטה, ואני יורדת אליו
באותו הרגע. אחרי הרבה מאוד זמן והרבה מחשבות זימה הצלחתי
להירדם, יודעת שגם מחר ניפגש, גם מחר הוא יהיה שם מולי, קרוב,
וגם מחר אצטרך להתנהג כאילו הכל כרגיל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דמוקרטיה היא
כלב השמירה של
התשקורת.



וואף...


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/1/17 11:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ערבה הירש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה