[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמית ארגמן
/
לווייתנים

הלווייתנים מתים מהרעלת אלכוהול.
ולאף אחד לא אכפת
שהם שתו בגלל לחץ חברתי
כי חברה שלהם בדיוק נפרדה מהם
כי היא מתמזמזת עם מישהו אחר.
הייתי מת לכתוב משהו שלא כתבו מעולם
אבל אני לווייתן שיכור מת ומסריח
שנופל לקלישאות הרגילות
של לשתות בגלל פרידה
או בכלל שתהיה לו חברה.
לווייתן רגיל גנרי לחלוטין
שקם בבוקר ואין לו מה לעשות
אז הוא אוכל מלא שיט
כי אין לו בשביל מי להיראות טוב
ואז הוא הולך ללימודים או לעבודה
לא נהנה אבל זה מה שיש.
חוזר ומתפלא כל פעם מחדש כמה כיף זה הבית
רואה איזה תכנית מטומטמת בלי להתרכז
הולך לישון בלי לעשות כלום בעצם
כל היום, כל החיים.
אין לו לאן לשאוף, וזה לא שקרה משהו
זה פשוט שאין לו מטרה
הוא לווייתן בלי כלום שמחכה לו
לא אף אחד שיהיה במיטה כשהוא חוזר
לא שום דבר שיגרום לו לצאת מהבית.
אז מתי שהוא הוא מפסיק
מפסיק לצאת, מתחיל להסתגר יותר
הופך ללווייתן ביתי
קם באחת בצהריים כי עכשיו עוד יותר אין בשביל מה
אוכל פעם ביום ג'אנק פוד מתועש
אפילו לא מצליח להתחייב לסדרות טלוויזיה.
הוא הלווייתן הכי מדוכא בעולם
הדיכאון הגיע בטעות בתוך הקופסה של הצ'יפס
הוא פתח אותה ובום, נדבק .
ועכשיו הוא כל הזמן חושב על העתיד
מחשבות מציקות שגורמות לך לחרדה
על זה שאמא שלו כועסת
על זה שאקסית שלו זונה
הוא חולם על בחורות שלא יסתכלו עליו בחיים
כי הוא הלווייתן הכי לוזר שהוא פגש אי פעם.
ועזוב בחורות, גם הוא לא רוצה להסתכל על עצמו
הוא שונא כל רגע אבל לא רוצה לשנות כלום
ואין לו כוח לשום דבר חוץ מלאכול ולשתות
לשתות מלא אלכוהול וסמים וזונות.
כי כשהלווייתנים מתים מהרעלת אלכוהול
לאף אחד לא אכפת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הגעתי למצב
שאפילו בעבודה
הייתי סוגרת את
הדלת של המשרד
ועושה את זה בלי
שאף אחד ידע.
יום אחד שכחתי
לסגור את הדלת.
תפסו אותי קוראת
סלוגנים בבמה.


אחת בפגישה של
"מכורים
אנונימיים
לסלוגנים".


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/1/17 7:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית ארגמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה