זהו ניסיון. ניסיון לא מחייב בכלל.
אולי ליצור, אולי לצעוק.
בטח להשמיע קול.
קול שהושתק שנים.
35 שנים נלחם לצאת החוצה.
ועכשיו עוד קצת ויוצא.
יוצא וצורח עד מתי?
עד מתי אסתכל בתקווה
ואתהה מתי תורי.
ומתי אתמודד ברוגע עם הטירוף שמקיף אותי,
שגורם לי לפקפק כל פעם מחדש מי מאיתנו השפוי.
מרגישה כמו לפני תהום
תנופה קטנה ואקפוץ.
בעיניים פקוחות
שייעצמו בעצמה מעצמם
ולא ייפתחו עד שאתרסק
או אעוף.
הלוואי ואעוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.