ענני סערה ואני פה לבד,
יושב עם כולם מסביבי אף אחד.
יש שמש בחוץ ואצלי הסופות,
לא מצליח לראות בין אותן ספינות טרופות.
הזיות של עבר בו חלמתי עתיד,
כבר שכחתי אותן נעלמו לתמיד.
ובינתיים אני בין המון אנשים,
רואה אותם כמו 3 קופים, אילמים, עיוורים חרשים.
כל אחד בעולמו ואני כמו נעלם,
קפוא במקומי כמו אחרון האדם.
רק רוצה להיזכר במה שפעם עבד,
איך היינו ביחד לא ידענו לבד.
מנסה להבין מה השתנה לי בדרך,
למצוא מחדש בחיים את הערך.
ובינתיים מתחיל ומישיר המבט,
לאדם שממול שיגיב שיבעט.
שייתן לחיוך לחלחל לאפור,
שיחייך חזרה ויזכיר שיש  אור.
וככה לאט גם אני אתעורר,
אהיה חלק מההמון אחייך אזכר.
ואצא מאותה בועת הלבד,
אני עדיין אני, רק משנה נקודת מבט.