[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כרמל ברטוך
/
דיבור צפוף/על הקרקע

שני קרמבו ,שוקולד גדול ,חטיף בוטנים ,שני קולה וחטיף ציפס.
שני פלפלים ,מלפפון ושבע כוסות קפה.
מספיק לי להיום .
מחר ניסע בסערה לחנות ספרים שהתחלתי כביכול לעבוד בה . אבל
הודעתי שיש לי וירוס וכבר חודש לא הגעתי.
מחר עובדים!
זאת עובדה לא מחשבה.
כי אם אני יתחיל לחשוב אני לא אצא מהמיטה בכלל.
גם לא הלכתי ברגל היום שלא לדבר על ריצה.
הקרחת שלי והזקן מזכירים לכם את גבריאל בלאחסן .נגן בלהקת
אלגיר וסולן בפני עצמו .
רק שהוא כתב יותר מכולם על הדיכאון כשהוא דורס את אביב גפן
ואת אבי ביטר במילותיו העצובות והאובדניות.

אהבה עוד אין וכסף גם חסר .
שומע את איפה הילד ונזכר בשנות ה90 העליזות .
לא מביט קדימה ,כאילו אין לי עתיד כלל.
אני לא יודע איפה לגור שנה הבאה?
בחיפה ,עדי, נשר או טבעון .
רוצה לבד אבל זקוק לקהילה תומכת.
מה שנכון ,נכון.
הגמבה האדומה טעימה ,נטרוף עוד אחת מהמקרר.
או איזה אפרסמון או בננה.
עוד יום רגוע בחייו של גיבורנו .
סובל מעייפות כרונית ,עייפות החומר . לפחות קניתי דיסק של
שירים לילדים של אריק איינשטיין ןהוא פשוט מקסים .
"מה עושות האיילות בלילות..."
כן אריק היה המלך.
עוד מלך שאני צריך להגיע אליו הוא המלך ליר של שייקספיר .
נחזור אליו עוד חודשיים בערך.
בנתיים קורא סידרה של סטיבן קינג המגדל האפל [פחות טובה ממה
שחשבתי}.
מעניין -זאת ההגדרה.
איפה הימים של הטיול לחול שם שתיתי כמו מים אלכוהול והסנפתי
סמים .
איפה הימים שבחרתי לנצל נשים ולנשק אותן על השפתיים .
חושב דרך הזין המקובצץ שלי.
מתי השתמשתי בשכל שלי בפעם האחרונה?
זה היה לפני שנים כשבכיתי מול הטלוויזיה בשירם של מתי כספי
ואהוד מנור.
כשהערצתי את שירי חג מועד ונופל של הקרציה של מאיר.
אני כל כך עסוק במה שאני כותב שאני כותב אותם דברים כבר שנים
.
טיפשון שכמותי.
איפה הימים שאכלנו שוארמה אצל גיבלי ,שיכורים מהתחת אחרי שעיה
בפאב קטן או מועדון אפל של שירים גוטים וגל חדש.
חיפה זאת עיר של זקנים .
אין מה לעשות בגיל 40 בעיקר כשאתה מיואש מהתחת וגם הראש לא
במקום .
אתה הופך לזאב בודד שהיה לו פוטנציאל.
רק הקריינית של הערוץ הראשון מעריצה אותך והיא נורא יפה .
אומרת שיש לך ראש ,לך תבין למה היא מתכוונת?
בנתיים הטלוויזיה על מיוט ,שקט .
מתי הצפרדע תהפוך לנסיך ?
אני כבר בן ארבעים ומה עשיתי רע?
קצת סובבנו את העולם הזה ,אבל יש מספיק עולמות לסובב . צריך
לעבור לכדור לכת אחר וזה לא יקרה בזמננו .
בנתיים אני תקוע פה כמו כולם מנסה להבין את הטכנולוגיה
שמתעופפת כמו עפיפיון ומכסה את המציאות במציאות מדומה.
עם היה לי ראש אנליטי הייתי ממציא משחק כמו השחמט או קאטן או
טאקי .
אפילו דוקים או פאזל של שישה חלקים אני לא מצליח לפתור.
חשבתי על ברווזים קטנים שיהיו באסלה וכשנשתין עליהם הם יהפכו
לסבון כחול או סגול עם ריח וצבע.
חשבתי לחבר לטוש של המקלחת משחת שיניים ,מברשת וחומר לניקוי
שיניים.
חשבתי על שטיחים תלת מיימדיים שתרגיש כאילו אתה הולך באוויר
כשתדרוך עליהם.
היה  לי רעיון לחבר מצלמות בכל הפאבים ולעשות אתר בארים
ומועדונים באינטרנט.
היו לי רעיונות לספרים אבל כולם נגוזו מפעת מחלת הנפש שלי.
אבל דווקא החולים הם הבריאים [בהחלט} בראיה שלי . והבריאים הם
אנחנו והחולים הם אתם .
אני חש קצת כמו סוס ששמו לו רפידות בשני צידי העניים כך שהוא
לא יכול לראות מלפניו ,צדדיו ואחוריו.
כל נסיעה הופכת למכנית . כל שיחה עם אשה הופכת לסיפור אהבה .
כשאני יתחיל לראות שוב ספורט ולשמוע מזרחית אני יחוש קצת יותר
טוב.
בנתיים אין ראש כמו פעם.
אפילו חתיכת שמיים הייתה מספיקה לי ואיזה עץ אבל אני מקולקל .
בן 80 ל 16 תקוע לי ראדר בתחת .
למה אני לא קל כמו דני סנדרסון שכותב בדיחות מכל שיר שלו.
תראו אני סובל מפיגור שיכלי ואני לא צוחק עכשיו.
קשה לי להבין איך דברים עובדים כמו מספרים ומחשבים ,תווים
וגאוגרפיה.
די טיפש שחושבים על זה!
אבל רומנטיקן חסר תקנה .
צריך לכתוב סיפור על הבחורות שיכלו להינשא לי אם הייתי עוצר
בזמן .
תנו לי עוד ניסיון לנסות ולהפוך אנושי .
לעבוד בחנות הספרים הקטנה שלי ולהרוויח 5 שקלים בשעה.
"אנחנו בטח לא פרייארים " שרים הדג נחש ומכניסים אותי לקצב
שלהם.

וכשאהיה בשל יצא ממני פרח . שמישהי תשקה בזמנה החופשי .
וההיגיון ינצח ,בלי שמיעה סלקטיבית שאיתה אני מתמודד כבר שנים
ארוכות .
הגשם לא מפסיק לרדת השמיים מלאים בברקים .
שלוליות בכל מקום . קשה לי לנהוג משם לכאן .
עוד לא החלטתי מה עדיף? שם או  כאן.
פחות לפחד . להתמלא בביטחון עצמי ולהשתדל לפתח מצפון לעוד
קומות וחדרים נסתרים.
זה  הגורל והמזל הדפוק שלי . אלוהים אני כל כך פוחד תציל אותי
מהמחלה הארורה הזאת .
המוסיקה עוזרת קצת ,חברים קצת, משפחה קצת ,אהבה?- לא יודע.
עולם קשוח נלך איתו מכות -הדג נחש.
כמו פסנתר ,בכל פעם שאני פוגע במישהו אני פוגע בעצמי כמו מלאך
המוות.
למה לא מתתי כשיכולתי ?
למה הרצתי קדימה את העולם .
חי בשידור.
חשבתי שזה יעבור אבל נתקעתי.
בוכה מבפנים ,צוחק קצת.
מעשן 40 סיגריות ליום ומטפס על סולם .
לא סולם יעקוב אלה הסולם בחנות . להגיע למדפים העליונים
ולהוריד ידע ועניין.
בוכה בשידור.
מופיע אצל רבקה מיכאלי כסופר זרוק שלא הצליח אפילו להשיג
קוראים .
סבא היה גאון .
הוא לא כתב אף פעם אבל היה קורא הכל .
גם הסבא השני לא היה פרייאר ,הבין בבורסה ובפנסיות ובפוליטיקה
.
האם קיבלתי קצת שכל משניהם ?
כנראה שלא.
חי בסרט !
אני רוצה סרט קומדיה אבל במקום זה אני בסרט אימה.
עם קולות בראש של בחורות שעושות לי תמוות .
"מילייארדי אנשים לבד ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה ,שנתחמם שלא
נקפא שלא נשתגע"-החברים של נטשה.
משחק מעניין החיים הללו אבל אני לא רואה את היופי שבדברים.
הרדיו מהפנט אותי . השדרנים צוחקים עלי ואני בוכה.
מה קרה?
מה קרה?
למה מי מת?
אני!
מנייק!
יכול להיות שחייזרים שקופים מסתובבים סביבנו או בתוכנו והם
ממכוונים אותנו לחשוב על כך וכך .
מה שנקרא גורל או מזל אין זה יד המקרה.
תוציאו אותם ממני לעזאזל . הם בתוך הגוף שלי ,בראש שלי [במה
שנותר ממנו].
מפלצות שאתם קוראים להם אלוהים .
הם בבית השחי שלי, באשכים ובשיניים .
הם מסתובבים לי בחדר ,בוחנים אותי ומתחכמים .
הלחץ גורם לכאבים שאני חש בביטני .
דם זולג כמו מים מהישבן הוורוד שלי ואין מסתור בקיבה . גם בה
יש חייזרים מרגיזים.

החלומות שלי צלולים ,ואני ממש שם ,ממש שם .
מציאות בהתהוות מוחשית גורמת להתעוררות .
המוח מתבשל במיצים ובהשראות של אנשים רעים .
מחפש את האנשים הטובים [כמו בעמדה]
חלקם כאלה וחלקם לא.

האם החיידקים והבקטריות שבגוף שלנו הם החייזרים האמיתיים ?
אלו שחושבות ודואגות כיצד נתנהג, נחשוב ונרגיש וזה בא מבפנים?
האם ליצורים הקטנים האלה יש מחשבה משל עצמם ?
והם קובעות בשבילנו הכל אפילו גורל או מזל?
כמה שיותר קטן יותר חכם ?
אם כך רוב הסיכויים שהבקטריות הללו מוכיחות שאנחנו צאצאים של
חייזרים.
כאלו שהגיעו על מטאור שהתנגש בכדור הארץ ללב ים ומשם התפתחו
לחיות ולבסוף לבני אדם.
ואולי בעתיד הרחוק גם אנחנו נחזור להיות בקטריות או נשלח
בקטריות לכוכב לכת לא מפותח ונפתח את המין האנושי.
בנתיים על הקרקע מה שמעניין אותנו זה סקס ואוכל .
וזה גם מסקרן מאוד.
החומר האפל ביקום עשו ממלייארדי אטומים יש להם אפילו שכל  וככל
שהטכנולוגיה מתכווצת כך גם אנחנו.
וכשנחיה "בגן עדן" [משחק מחשב תלת מימדי} נוכל ליצור לעצמנו
חלומות מכל סוג וסוגה.
נעצב לעצמנו מציאות וירטואלית שבה אתה האווטר תוכל להיות מי או
מה שתרצה.
מיליוני סרטים ירוצו לך בראש ואתה תבחר במה ברצונך לשחק.
בעוד 20 שנה נוכל ליצר לעצמנו סרט משפחתי ולהקרין אותו בכל
העולם .
חייבים להצחיק אותנו או לסמם כמו כנס העתידנים של הארי פולמן
או מטריקס או פחד ותיעוב בלאס ווגס.

בלוגים יש מיליונים ,אחד מהם שייך לי.
בהד סטארט ,אתר שאוסף כסף למשאלות ליבך אפשר להרוויח מאה אלף
שקל ביומיים אולי יותר . זה יקרה זה קרה זה קורה.
אפשר להזמין הכל באינטרנט  במחיר סביר.
אפשר להתחתן עם גוגל ,אפשר להזמין מכונית או פיל מהודו
באינטרנט.
אי ביי עושים היום מיליארדים .
מה שאתה לא יכול לעשות זה לעצור את הפרסומות .
פירסומות שולטות במדיה או שתקבל אותם או שתמות.

לחיות בסביבה שקטה זה לרוב תענוג .
דירת חדר בעדי [ליד הרדוף] סביבה נוחה שקטה וירוקה.
מה צריך יותר מי זה?
"אנשים" אנחנו זקוקים לשותפים לדרך , לזוגיות .
אנחנו יצורים חברתיים רובנו .
חלקנו מתמסר לשקט וחלקנו לא.
חלקנו מפחד מהמוות וחלקנו לא.
אבל הרוב צריך להזדווג ולהקים משפחה של גורים למיניהם.
יחסים פתוחים , סקס סמים ורוק אנרול .

לפחות עדיין קונים ספרים ,אינטלקטואלים למינהם .
הייתי אמור להיות סופר סטאר במקום זה מסתפק בכתיבה .
זה מוציא ממני את כל הגיפה.
לכתוב ולהוציא את הטעם המר ,לעבוד בחנות ספרים !
לרדת לקרקע !
לצנוח מהמטוס הזה ולנשום את האוויר .
לעבוד, לנקות , לסדר, לקנות מצרכים ולהספיק הכל בשביל
להתקיים.
דירה ב2000 שקל
סיגריות 1500
מצרכים לחודש 1500
1000 שקל שמונצס
אה וכדורים בעוד 500 שקל לחודש.
יחד אני זקוק לחמשת אלפים שקל שאין לי .
אין מה לעשות צריך לשדוד בנק!

נשארו לי 1000 ספרים לקרוא. זה יקח בערך 20 שנה.
שווה!
בשביל לכתוב אתה צריך עט,דף ומחשב . לא משתמש בחומרים נוספים
חוץ מדמיון וכשרון.
לכתוב ספר מלא אולי יצא לי בעתיד בנתיים משחק עם מילים
בסיפורים קצרים .
ולשמוע מוסיקה ברקע .[עכשיו אתם מבינים מאיפה באים לי הרעיונות
}
מילים עם גיטרה ,תופים ,אורגן ובס יוצרים הרמוניה בלב  ואותה
אני מתרגם החוצה לקוראים שלי .
במקום תקליט יצא ספר אני מקווה.
אני זונת תקשורת מה לעשות ?!
יש בזה יתרונות וחסרונות .
כולם קוראים את מה שכתבת  והבעיה היא שכולם קוראים מה שכתבת .
אין סינון.

כתוב לנו משהו חכם ...
צייר לנו כבשה.
משהו אם הומור ולא עם באסה .
כתוב בדיחות ,סיפורי הרפתקאות . אבל תחזור לקרקע כל פעם .
אל תתעופף שוב לחלל {כמה אפשר לכתוב על חייזרים].
כתוב על העתיד על העבר אבל תשאר על הריצפה.
על תתרומם מתרומם. תוציא כעס או צחוק או עדיף שתשתוק.
עם חרוזים ,בלי חרוזים . תלמד קצת היסטוריה ,מדע ואז תוכל
לכתוב כמו הגדולים באמת .
תלמד מטמטיקה ואז תוכל לכתוב סיפור אגדה או משהו בדיוני .
תכתוב בסינית {יבינו יותר].
העיקר על תחזור על עצמך
על תחזור על עצמך
על נה תחזור על עצמך...

עדיף לכתוב קורות חיים ולא ללכת לעבודה.
לרמות בפיצוציות ,לגנוב ממתק ולא לשלם על הדלק ,רק בשביל
ההתרגשות.
לחטוף מכות מעבריין ולא לבכות זה נחמד עד שמוציאים סכין.
לרקוד  בחדר לבד זה אושר שיש רק למעטים . כמו לצייר דלתות על
הקיר שלך בחדר.

מוסיקה ישראלית זה פאנן.
לשמוע את נציגי המולדת שלך זה כבוד.
"לא תבואי שישי שבת זהו יום הבוחר"
ללכת למסיבת ריקודים זה פאנן . לחטוף שם מכות זה לא.
כל החיים אנחנו מנסים להמנע מצרות .
70%מצליחים בכך יום יום .
30%  מתים או נפצעים קשה .
אלה אם יש פיגוע המוני ואז המאזן משתנה לרעה.
אם אני לא אצא מהחדר רוב הסיכויים שאשרוד אף על פי שאני שותה
10 קפה ביום ומעשן 2 קופסאות סיגריות .


אני זוכר שכשהייתי ילד הייתי משחק עם סרטנים  בייסבול .
מעיף אותם אם מקל ואוסף את הצבתות שלהם ועושה שרשראות .
אני זוכר שדרכתי על מכוניות ,ברחתי ממסעדות ,זרקתי שקיות מים
על אנשים ושברתי מראות למכוניות .
עישנתי סמים וסיגריות ושתיתי מלא וודקה.
היום קשה לי לשתות קפה כשזה מחוץ לחדר שלי.
אגרופוב שכמותי.
אני זוכר שבצבא הכנסתי ממטרה פתוחה לחדר של הבנות .
שמתי  מלא זבובים במקלחת . הדבקתי ניילון שקוף נצמד על האסלה
וקשרתי לכולם את הנעליים בקשר מסובך .
כמו כן מילאתי בבוץ את היציאה מהחדרים של הבנות  וזרקתי ביצים
על חבורת חיילים מתוך מגדל השמירה . וחפרתי עם מוסיקה קלאסית
בלופים לשומר במגדל.
הכנסתי להריון את החברה שלי בגיל 18 והלכנו לעשות הפלה .
תמכתי בה ,אהבתי אותה והכל נראה לי מצחיק אפילו הפוליטיקה
בארץ.
לא חוויתי סרטי אימים והייתי תמים.
היום  ניתקתי את הקשר אם כל החברים וניתק לי חוש המחשבה לעיתים
קרובות.
איבדתי את הבתולים שלי בגיל 17  ובגיל 40 חזרתי להיות בתול.
זה קרה בסוף הקיץ ,אביב גפן שר את דור מזויין .
הייתי כל כך טוב ,מעניין ,חכם וכשרוני .
עשיתי עיבוד גס לסופגניית חנוכה.
" פותחים אותה ,דוחפים לה בפנים ריבה .מצפים אותה בפרורים
וואלה יש לך אשה".
הקהל אמר שאני גס ומפגר .{הקהל צדק].

משם  ולשם ניסיתי ללמוד פרסום . וכשביקשו ממני להמציא סיסמה ,
הכרזתי בו במקום  שצריך לירות לחבר הכי טוב שלך בראש.
[ברור שלא קיבלו אותי]
טיפש אנוכי כמו הסופגניה שהכנתי.
שתן בראש במקום דם וחיבורים חשמלים .
טעויות לשון בכל מקום בעיקר עם בחורות חכמות .
אני פשוט לא אומר בזמן ובמקום את מה שאני חושב או אולי להפך?
אני אפילו לא מכיר את עצמי אבל מודע לכך שאני מגעיל אבל חמוד.
אני אפילו לא יודע להכין מקושקשת ואני בן ארבעים.


מתגעגע לצמח שנת 92 . הופעות של המכשפות ,דוקטור כספר, שלום
חנוך ,החברים של נטשה, ברי סחרוף ,אביב גפן וגן חיות.
דוגית בטבריה ,בחוץ רגאיי וסמים קלים .
סקס בכינרת ביום מלא כוכבים בתוך שקי שינה מלאים .
אנשים שתו וודקה ובירות ,עישנו גראס וצחקו.
חלק רבו מכות והרביצו . ערסים נגד פריקים . דור חדש מתעורר
בארץ.
השנים היפות של המוסיקה והרוק אנרול .
פתאום נפתחו לי כל הצקרות בראש כשטיילתי בהודו אחרי שועלה
מסוממת שניסתה לחטוף אותי למחתרת האיסלמית .
ברחתי בזמן ,נשים כאלו הן סכנה לחברה.
אבל כשהייתי מעולף בתאיילנד ניגשה אלי בחורה אחרת והשקתה אותי
במים מתוקים ודאגה לי.
כמו בבן חור כשצרלסטון הסטון משקה את המשיח.

והיא  לא מסמפתת אותי בכלל.
מה עושים?
מביאים ביד על דוגמנית ומרטיבים את הזין ברוק או בקרם לחות
לחיכוך מלא?
עם זונות ואלכוהול סיימתי לעת עתה.
כבר לא חי במערב הפרוע.
בילי הנער [פיצול האישיות שלי} דווקא כן .
הוא יורק ,מסדר את הכובע מעיף את הסיגריה וקופץ מהצוק.
הוא יודע שזה הסוף שלו והוא לא מתכוון לחזור להתחלה של הסיפור
.
ממנו ישארו רק סיפורים .

יאללה שישרף העולם ,נמות בסוף כולנו בלבכי לא?
אני לא יחזיק עד 47 אין סיכוי .
בגלל זה אני כותב ,בשביל לחיות בדימיון המזויין שלכם .
מי שקורא את זה ,עשה לי טובה על תרחם עלי !
יש דברים גרועים יותר מסכיזופרניה [ככה לפחות אומרים].
אני עדיין מאזין בשקיקה למוסיקה . מכור למנגינות ,לקצב
לאורגזמות של החיים .
אז נכון אני לא על הקרקע אבל אני יחזור ,לאט אבל בטוח .
או שאולי הסרט לא יגמר ואני אחיה כמו כלב מסכן כל החיים שלי
כשאני מפריע לתקשורת .
אני הקטן עם הקטן שלי .
מה עוללתי ?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על הדורות שדפקתי להם את המוח .
יצור שכמותי שבחר לא להתאבד בנתיים אחרי מספר רב של נסיונות.


ציפורים על הבוקר בקיבוץ ואני שוב חוטף בחילה מהקפה והסיגריות
ומקיא את הנשמה שלי.
הנשמה שלי כך אני קרוי בידי החברים "נשמה".
ואין יותר חלומות צלולים  בצוהוריים כי אני לא ישן . וכשיש לי
חלומות צלולים הם עוסקים במוות שלי . מעירים את השומרים בצבא
שלא ירדמו .
יש יתרון לחיסרון . אנשים חיים אם שני מוחות ,אחד שלהם האחר
שלי!
יאלה באלגאן יאלה כת השפן.
סיסמת  הבחירות שלי בסגנון מסע הבחירות של מאיר אריאל.
אני עומד מול קהל ענקי ושר ומנגן .
מספר בדיחות . מקריא לכם את הכבש השבעה עשר לנוער ולמבוגרים .
סוג של אלוהים קטן במוח.
צריך לכתוב את הנסיך הקטן 2 ואני אכתוב! כל עוד אני חי.
בנתיים מגמגם כמו משה רבנו.
בחרתי בפחם הלוהט במקום בזהב וניכוותה לשוני .
בין  להיות חרש או עיוור אני מעדיף להיות ...?
הרי צריכים חושים כמו מים לשתיה בדיעבד.
גיק קרואק והנס פאלדה ,הנרי שרייר ועוד ,כתבו את הסיפורים שלהם
כמעט בחוסר זמן .איך הם עשו את זה אני לא יודע?
ליצור יומן למתחילים בדרכם . לעזובים ,לזרוקים , לקיצונים
ולאלה שלא מפחדים לקרוא על צורות חשיבה מעוותת.
ליצור קצב כמו גודאר של יזי קושינסקי במכונת משחק[ספר על
מוסיקאי בעילום שם].
אין לי את זה אלוהים אדירים.
ראיתי את אחוריך ונבהלתי.
אם אחיה עוד עשר שנים אני אהיה כלב שמח .
כרגע אני כלב עצוב.
כן עדיין כלב!
ומה עושים כשאמא של הרופא שלי חולה באלצאיימר ואני חייתי כבר
15 שנה במוסד סגור.
בכלא אני ימות .
יאנסו וירצחו אותי .
צריך לא להיבהל . לכתוב מילה מילה ולא להפציץ במחשבות שנפלטות
מהצד האחורי של המוח שלי שאנני עושה בו שום שימוש.
לאן הגיע אם צורת הכתיבה שלי .
נייר לשירותים , קונפטי למסיבות . נקנח בו תאף . נזרוק בכיתה
על הבנות ?
בבית הכלא שם שעיתי שלושה ימים עד למשפט ,כשפרצתי לבת הזוג שלי
את הדלת  קיבלתי הסגת גבול ומשם ממשיך לבית המשוגעים .
מחליף ערוצים בראש. ממשיך לדפוק את הראש בקיר ,חותך ורידים .
לוקח כדורי שינה .רץ ונעמד מול רכבת . רכבת שהפרקה לחלקים .
סופרמן שיכור שכמוך .
והרכבות ממשיכות להגיע ואני שובר אותן אחת אחת .
בהזיותיי.
יורה בעצמי שוב ושוב אבל האקדח משותק .
מסתובב באיטליה וונציה ,חגגתי שם עם בחורות יפות הייתי צעיר
ושפוי .
על הגנדיולה שרתי יחד עם הספן .
זרקתי מטבעות לבריכה ואכלתי פיצה איטלקית וגלידה מצויינת .
נמנעתי מגנב עם יד שלישית מקרטון שכייס ארנקים . ענינו נפגשו
וראיתי את הרוע ואת הפחד שלו בעניים .
רומא מדהימה , דה וינצי עשה עבודה מצויינת .
הסדקים בקירות מהפנטים אותך מרוב הגודל והאושר העצום של אותה
תקופה.
והאיטלקית שפה יפה וכך גם נשותיה.
אלפי תיירים מצפון עד דרום בכל הצבעים והמינים  ,כך גם איטליה
וחופיה מקושטות בכל צבעי הקשת.


החתולים של שפינצק בחיפה עניים יותר מהחתולים של הכרמל .
הבתים שנשרפו לחתולים בכרמל ובדניה יוכלו להשתקם .בשפרינצק
לא.

בלי שום קשר . היום שוחחתי עם אח שלי על ננו רובוטים והחלטנו
שכמה שיותר קטן לאב דווקא יותר חכם .
זה אומר על מחשבים ואפילו אטומים שכנראה שאין להם מודעות .
אם כך לנמלים אין מספיק שכל לתקשר עם בני אדם אבל לדולפין
דווקא יש?
לפעמים אני חש את החייזרים במוח שלי ואני סובל מהקולות שסביבי
שאומרים לי שאני חולה רוח .
האם יש קשר בין קריאה על דונלד טראמפ בספר של סטיבן קינג לבין
המציאות ?
האם יש קשר בין מאפיינים .
התודעה מסקרנת .
צירופי מילים ומחשבות גורמות לרמיזה בין אובייקט לאובייקט.
קשרים  יש כל הזמן ואם אנחנו רואים אותם האם זה עניין של גורל
או מזל?
למה בכלל ובאיזה הקשר שמנו לב לכך?
לפרטים הקטנים , המזעריים . בספר ,בדיבור , בשירים ובטלוויזיה
ועוד ועוד.
האם קיים מצפן שיראה לנו תדרך .
בצד האפל של הירח .

האם חשבתם פעם שהכל מתוכנן ?
אנשים שאתם פוגשים לפתע פתאום . אולי הייתם אמורים להפגש.
רגש באוויר של פחד או אהבה.
רצח של מנהיג או מוסיקאי ששינו את העולם .
קנדי , רבין .
מה שגרם לעיוות בזמן במציאות שלנו .
לעומת יקום מקביל שבו קורים דברים אחרת אבל אולי הכל מוביל
לאותה תוצאה? ואולי לא.
המחשבות שלנו נשלטות על ידי התקשורת  האישית והכללית .
הטלוויזיה שמראה לנו את האח הגדול .
אנשי עסקים שהופכים למנהיגים .
מה יהיה עוד עשרים שנה?
אולי גסטין ביבר יהיה נשיא?
אורן חזן ראש הממשלה?


ממה שהבנתי מאח שלי ,החייזרים הם אנחנו .
אנחנו נכין אפליקציות לאנשים אחרים.
אולי אפילו לילדים שיגדלו בתוך מציאות מדומה.
נשלוט בסיפור החיים שלהם .
כן העתיד כבר כמעט כאן .

עוד רעיון : מה היה קורה עם לא היו רוצחים את רבין ?
הייתכן שהיה שלום במזרח התיכון ?
זאת לא נדע.

הדיבור הצפוף שלי מספר על חייו של מרגל ,ללא ספק .
חזרזיר חצוף שהחליט שהחיים לא חשובים לו כל כך והוא מתעסק רק
בהומור אידיוטי כנגד החיים בעולם הזה.
זאת אומרת רדיקל ופצפיסט ,סרסור ושחקן , זמר וקומוניסט .
קיצוני ומרכז.
טבול בעני תכלת הוא מנסה לראות את העולם מהזוית הרוחנית ולא
עוצר גם כשמדברים לו בראש אנשים ממורמרים וצדקנים.
כשתגיע הדקה האחרונה ואני יעצום עניים לנצח אני אתבאס על החיים
שהיו לי. שלא עשיתי בהם שימוש.
להקשיב למוסיקה ולקרוא ספרים זה לא מספיק .
לא טיילתי לא הפעלתי את הראש ורק כתבתי על המצב המזוין שלי.
רציתי לכתוב את הנסיך הקטן ואת התפסן בשדה השיפון .
להסתגר בבית ולהרוויח מהיצירות שלי . אבל אף אחד לא יזכור אותי
לצערי.
אנשים שוכחים מהר מאוד בעיקר במדינה כמו שלנו.
עכשיו כשאני עובד בחנות ספרים אני שם לב לאלפי ספרים שנכתבו
בעיברית ושכתבו ישראלים ואף אחד לא מכיר ולא קרא. ויש שם
אלפים.
ספרים שנזרקו לחנויות יד שניה ולבית קברות לספרים ישנים.

הספרים  ימשיכו לנצח .
כך אמר לי מרצה לספרות . אבל יכול להיות שנראה אותם בפורמט אחר
כגון אלקטרוני .
ספרים תופסים מקום . אני יודע יש לי אלף רק בחדר הקטן שלי ואני
רוצה לדחוס עוד.
אלכסנדר המאושר . מושך ומוריד ספרים מהתקרה . כל יומיים ספר
אחר:
הרפתקאות , אימה ,מתח ובידיון .
פרוזה חתרנית וסיפרי זימה , פסיכדלי ודיסאוטופי, קומי וטראגי.
הכל ירד מהתקרה בעזרת חבלים וחוטים עבים .
לא נצא מהחדר יותר . החדר יהפוך לכלא .
יהיו לי שם שלושת אלפים דיסקים ,מחשב ,טלוויזיה וים של ספרים
.
שלום לאנושות להתראות חברה.

ואני יהפוך לחומר ולרוח אדיש לעולם . לא אצא לא בגשם ולא בשמש
.
יום הדין שלי יקרה ב 2024 כשאהיה בן ארבעים ושבע ,אז יבוא
סופי.
כן הייתי נביא לזמן קצר .
גיליתי שיש משהו חזק מאוד על פני כדור הארץ והגיהנום וגן העדן
שניהם כאן איתנו לבחירתנו .
כל אחד בסופו של דבר נדחף לסיתואציה פסיכוטית ואלה שמשכו את זה
נקראים חולי נפש. אני אחד מהם כמובן.
אחרת לא הייתי כותב על זה כל כך הרבה וכבר הייתי מסיים לכתוב
את סופו של מסטר ויי שתיים. של סקרלט תומס האגדי .
או את המשוואה של דנטה האלמותי של גין גקסון  או אפילו את
פינוקיו האיטלקי או את עליסה בארץ הפלאות.
או את גוליבר . בקיצור ממציא ולא מעתיק.
החוכמה היא ללכת על הקרקע :  לבשל , להתרחץ ,לנקות ואז לכתוב
.
לא להתייחס ברצינות תהומית לדברי אחרים ולהאמין בעצמך .
לכתוב בשבילך ובשביל הדורות הבאים .
אני אתפרסם כשאמות  וכן הייתי קורא את הספר שלי בעצמי אם הייתי
נתקל בו בחנות ספרים.
כמו היימי ווינהוס או קורט קובן ועוד מאות אחרים שיושבים עכשיו
על איזה ענן ומנגנים בגיטרה .

מה לעזאזל משמעות החיים?
א.  לזיין
ב.  לכתוב
ג.  לבלות
ד.  לעבוד
אלה רק מקבץ קצר ,בחיים יש יותר ולכן אסור לנו לטגן את המוח
יותר מידי.
דמיון לא חסר לי ,חסר לי החיבור .
החיבור בהקשר לקשר .
אני מדלג ,כללי מידי ולא מוסיף מטאפורות .
אם אני כותב על איש שמן אני לא יוסיף לו תאורים כגון: גדול,
רחב, נפוח ,מלא , שעיר וכדומה.
מה שהופך את הכתיבה שלי לפלסטית יבשה ומשעממת.
גם הרעיונות שיש לי לא נכתבים במכה אחת!
או בעצם הפוך?
הם כתובים בבת אחת בזרימה. ואחר כך עריכה.
כתיבה מתגלגלת .
אבל  יש לי סגנון ,קיבלתי מתנה . להשפיע על הדורות .
להשפיע בשתי צורות : היסטוריה והסטריה. בשניהם אני גדול .
בשניהם אני ממלא תפקיד משמעותי.

הטלוויזיה בלי ספק עושה אותנו מטומטמים , אבל אנחנו לא נשתוק.
נחליש את הפרסומות ולא נבהה כמו זומבים במסך.
אני מרגיש הכי טוב כשהמסך מכובה . הבעיה שהיום יש טלוויזיות
דקות בכל מקום  ובזול.
והמדיה והחדשות הארורות משתלטות לנו על החיים .
צריך לקבוע יום ללא טלוויזיה ולצאת במחולות .
צריך לקנות בקבוק ויסקי וסיגר קטן ולשבת ולכתוב מחזה קצר או
ספר.

קודם כל בכתיבת ספר צריך לרשום רעיון . אחרי שיש לך רעיונות
להתחלה אמצע וסוף אתה צריך ראשי פרקים .
וכך לאט לאט אתה ממלא מחברות וכותב כל פרק במתח מתגלגל עד שיצא
לך ספר.
ספר טוב לוקח שנים לכתוב אז תתאזר בסבלנות.
טיוטות על גבי טיוטות.
כל הספרים שבאים ללמד אותך איך לכתוב ספר לא שווים מאום .
השיטה היחידה היא לכתוב הרבה ,כמה שיותר ,אחר כך תסנן .
גם לקרוא הרבה זה טוב ומשפר את הסיגנון ואת הדימיון .
תמיד זכור לשמור על לשון מלוכלכת עם הרבה דימויים.
ולא לשעמם את קהל הקוראים שלך.

זה כמו לכתוב שיר עם בית פזמון בית פזמון כך גם אם הספר שלך
עליך לשאוב את הקורא קדימה ואחורה קדימה ולשיא.
כתיבה היא בעצם הקשה ביותר מבין הכישרונות שיש לבני אדם .
מתנה מאלוהים או מאיזה חייזר באשכים .
על הקרקע ילד על הקרקע!

להילחם בדחפים שלנו זאת נקודה למחשבה .
אוננות היא הרפיה שנועדה לפוגג מתחים . כן גם כתיבה על סקס
מעמידה לי את זה.
יזי קושינסקי עשה את זה . הנרי מילר וצארלס בוקובסקי כתבו לנו
פילוסופיות על תחת ובעניי הם גאונים .
תמיד נמשכתי לשחור ולאפל.
לגס, מרדני והזוי.
כתבתי סיפורי אימה וגסויות שגנזתי, חבל.
כתבתי בתמימות על רציחות ואונסים ,על מטורפים ובכלל כתבתי על
עצמי ולא המצאתי הרבה דמויות מקוריות שבונים להם עולם.
ברגע שהצליח ליצור עולם לדמויות שלי אתם תהיו הראשונים לדעת.
בנתיים  משתדל לא לכתוב על הגסויות שלי יותר מידי שלא תקיאו
יחד למראה גופות של נערות תיכון וילדים שמבשלים אותם בתענוג.

היום בעבודה נתקלתי בספר בדיחות לבית השימוש.
כתוב שם שרוב החיים שלנו אנחנו מבלים במחראה . מה שנכון נכון.
ולכן הספר שימושי למשתמש.
באחד הסיפורים הישנים שלי אני מצייר דלתות על הקיר בבית.
ובלילה הן נפתחות אחת אחת מהגדולה לקטנה ומעבירות אותי בזמן.
לתוך השואה או להופעה של בוב מארלי ובסוף האחרונה לגיהנום.
כתבתי גם על ממלכות קלפים שנלחמות אחת בשניה בגלל נסיך קלף
שמתאהב בנסיכה מנסיכות אחרת .
סיפורים  ששמרתי לחזור אליהם עם הם עוד לא עבדו.


לפעמים אני מפתיע את עצמי עם "סופים" מיוחדים במיוחד לסיפורים
הקצרים שלי . לרוב אני מנצח ומגשים את הסיפור שלי ולפעמים אני
סתם מבלבל את השכל.
קניתי שלושה ספרים היום בחנות . 10 שקל כל ספר- שווה.
רוצים לדעת אלו?
טוב נגלה לכם.
אחד של אומברטו אקו -בית העלמין של פראג
שני של מקס פריש- יהא שמי גנטנביין
והשלישי  של מרק פרוסט - רשימת ה7

אני מקווה שהם יעניינו אותי וירגשו ומקווה להשיג עוד ספרים
מעניינים ובזול.
בקיצור ספרים מחרמנים אותי .
רוצה לקרוא כל החיים שלי ולכתוב לכם איזו מגילה משמעותית על
החיים  שלנו.

כרגע אני עסוק עם מילכוד 22 ואם סטיבן קינג.
זה אפשרי לקרוא כמה ספרים בו זמנית ,אבל גם מתיש.
זאת עבודה מרתקת למוח לבחוש בכמה ספרים.
מתבלבל בין הרעיונות וקשה לסיים ספר אחד בזמנו.

אתה פחות מתלהב אחרי שאתה כבר משיג את הספרים והדיסקים שלך .
הערך הרוחני שלהם נגוז אחרי שהם כבר על המדף.
אבל לשמוע מוסיקה זאת תמיד חוויה שלא תמאס עלי בחיים.
המטרה  שמסומנת באדום במרכז מגדירה 1500 ספרים שצריך לקרוא .
האים נגיע לשם יחדיו?

אם אני באמת ימות בשנת 2024 זה אכן אומר שיש לי בערך 10 שנים
לחיות .
לא מספיק בשביל לכתוב עוד חמישה ספרים.
סיפורים על אהבה מיניות וחלומות.
דווקא בזמן האחרון נורא כיף לי לשמוע רוק כבד כמו פנתרה,
פרדייז לוסט , ורוק אלטרנטיבי כמו רייג אגנסט דה משין ,ביסטי
בוייז, נירוונה, פרל גאם ועוד ועוד...
משהו ברוק כבד נותן פולסים וזרימה של אנרגיה שיוצאת מהגוף שלי
החוצה.


חמישה שקלים בשביל לטפס על סולם יעקוב ולהוריד ספרים
למעוניינים והסקרנים מוכרי החלומות הכתובים.

יש כל כך הרבה תחומים בחיים שצריך ללמוד לפני שמתים.
בעצם כל דבר שמתחשמק לכם .
פיזיקה, כימיה, מטמטיקה, ספרות, סוציולוגיה ,משחק ....
מה שצריך זה לנסות ולהפוך למאסטר בתחום שבו אתה בוחר {תחרות זה
דבר טוב}.
כן לכתוב ספרים זה לנצח ,לנצח על התזמורת ועל כל הכלים שיוצרים
הרמוניה.
תמיד רציתי להיות זמר או יועץ תקשורת אבל אין לי מספיק תחת
לשבת עליו.
ותזכרו ילדים: צריך להיות חרוץ וללמוד קשה מאוד בשביל להצליח
בחיים.
אני ויתרתי על לימודים גבוהים . יותר קשה לי לעבוד בחנות
הספרים ,שלוש משמרות בשבוע. ארבע שעות ביום . זה כלום!
אבל לי קשה.
המוח נהיה עצל ואני מנסה להשאר על הקרקע .
לקרקע! חייל לקרקע!

הייתי 3 חודשים בצבא במעצר בכלא מגידו לחיילים מפני שחיילים
שלי שברו קיר גבס בהאחזות בבקעה.
הישיבה בכלא לא הייתה נעימה . קיבלנו 10 סיגריות אסקוט ליום
ושמרנו על אסירים בטחוניים . אסירים שמרו על אסירים.
כשנעלו עלי את דלת המתכת הצטנפתי במיטתי מוכת הפרעושים ורציתי
לבכות .
הקצין אמר שחסרה לי משמעת אבל אני תמיד המשכתי עם הליצנות.
תמיד הייתי ליצן ,אפילו בסיפורים שלי .
אלוהים סידר לי את מה שרציתי ,לקרוא ולכתוב.
עד שיצא משהו טוב.
לצערי הרב אני גם מגלומן מה שלא הפריע לי לחשוב שאני טוב יותר
מישו או ראש הממשלה.
רק השיגרה מרגיעה אותי והכתיבה התמה והקסומה.
אם הייתי חי בצרפת או באמסטרדם ,הודו או קוש כנראה שהייתי כותב
אחרת .על פחות צרות ויותר על מתח ואקשן .
אנשים שכותבים זקוקים לחופשה מן ההגיון שלהם ואני כמו קיפוד
שולף ציפורניים כשזה מגיע למחלות שלי.
לקרקע , חייל! שיבואו סיפורים.

עוד 50 שנה מהיום השפה תהיה כל כך סליזית שלא נבין אחד את השני
יותר מידי.
אין שי עגנון יותר וגם לא יהיה .
אין ביאליק ואין שלום עליכם . בקיצור השפה מתדרדרת בקצב
מתמיד.
אנחנו עסוקים בסלנג שלנו ובחרוזים של שירי ראפ.

אני דוהר על אדי הדלק האחרונים שלי כמו האופנוע של פדרוס מזן
ואומנות החזקת האופנוע.
יש לי חבר שנקרא חאן והוא נשר.
חאן מופיע בהרבה מהסיפורים שלי המצאתי אותו והוא חלק נכבד
מהאישיות שלי.
המצאתי אותו בשביל לברוח למחוזות הדמיון.
לפעמים זה עובד ואני בורח אבל תמיד חוזר למציאות העלובה שבה
אני חי.
יש ענק שמנסה לתפוס אותי .
יש עורבים נאציים שרודפים אחרי.
יש את שר המצולות בעל שש הידיים.
ויש דלתות שנפתחות על פי רצוני ולפעמים בשגגה.

אם אלוהים ברא את השפה העברית יחד עם אליעזר בן יהודה אני
מצדיע לשניהם .
השפה העברית צחה   צלולה ומדויקת.
היא יכולה להרוג אותך . היא יכולה לרצוח.
מי גיהוקי ספרות לשפה דלה . מי לגלוג לעיוות . מי ביזיון
ליריקה. מי שפיכה לאומללות.
מי להג לגמגום  השפה שלנו משחקת ומתעוותת.היא לא עוצרת באדום.


בסרט "הכי טוב שיש" אלן האנט צועקת על גיק ניקולסון :למה אני
לא יכולה לפגוש גבר נורמלי?
ואמא שלה אומרת: אין גברים נורמלים זה הכי טוב שיש.
כנראה שאין גברים נורמלים ואין נשים נורמליות .אנחנו פשוט
מתאהבים לאט ובולעים את הצפרדע.
אהבה בסרטים חזקה לפעמים יותר מבספר.
זה משום שהוויזואלי מרטיט אותנו כשהוא בא פנים אל מול פנים .
אנחנו מתחברים לגיבורים בסרט ומאבדים את הראש.
צוללים לעולם השיטחי של המוערצים עלינו ועל הסיפור שהם
מציגים.


בנתיים  באוטו בו אני נוהג אני מאזין ל88 פמ ,המוסיקה הכי טובה
ברדיו .
וגם אין חדשות מה שמרגיע לי את העצבים . רק מוסיקה ופרסומות.
הקולות של השדרנים נורא יפים אפילו שבזמן אמת הם נורא מכוארים
.
הם גם יודעים לדבר לעניין ובלי הפסקות .
מעניין איך הם מתכוננים לשידור? אולי הכל כתוב להם מול הפנים
או שהם פשוט תותחים בלאלתר.
גלי הרדיו מזכירים את המוח שלנו . גם אנחנו רשמקולים קטנים
שמחפשים משמעות.
חייזרים לא מתוחכמים במיוחד אבל אם פוטנצייאל לרדת
לקרקע.ומיד!


מעשן יותר מידי.
והסגריות עולות לי הרבה כסף .
כסף שיעזוב אותי בקרוב בשביל סיגריות.
מה אני?
מעשן!
מה מעשן?
סיגריות המפקד
כמה?
יותר מידי המפקד!
יותר מידי.


אח נעורי עברו וחלפו.
כנראה שנצטרך להתמודד עם המחלה שלי לדורות. דורי  דורות.
אם לא יקחו ממני את נשמתי בפעולה פלילית כלשהיא.
כי הרי שומעים את המחשבות שלי ואין לי איפה להתחבא.
אנשים רוצים אותי מת .
אבל קודם אני אכתוב לכם אחר כך אנבול.
אני ישן על קצה מיטתי משום שהספרים תפסו לי את השמיכה.
אני ישן על ספרים אוכל ספרים ושותה ספרים לארוחת הבוקר.
חוץ מי זה אני מוציא אנרגיה בהסתכלות בחדשות שהביאו עלי את
מותי שלי.
הפחד מפני הפחד הוא כל כך קשה שאני לא יוצא מהמיטה .
קשה לי ללכת לעבודה הכל כל כך עצוב.
והכדורים עושים אותי אפתי ומזיל ריר.
אני חש כמו אסי דיין בשנים האחרונות שלו ובכתיבה שלו על דיכאון
קיומי.
לפחות יש קצת קומדיה בחיי וכשכל המתים הללו עוזבים אותנו אני
אומר "נהדר"
וממשיך בחיים לא חיים.

אני חש כאילו המוח שלי מלא בצמר גפן
המחשבות גורמות לאי שליטה בשינה והחלומות סובבים סביב המוות
כמובן.
חושב על איש הקובייה [הספר} כמה כיף להפוך את החיים שלך להימור
ומזל ולהמר על חייך ועל חיי המשפחה שלך וקרוביך.
סיימתי את הספר ביומיים.

כן לסופר מותר לחזור על עצמו .
אפילו זוכי פרס נובל לספרות חזרו על עצמם .
ומה שהתחיל אצלי במכללה וגרם לי להשתגע ולחטוף טראומות הייתה
חתיכה זנותית מה שגרם לי ללכת נגד הרוח בעזרתו של שלום חנוך .
ומה שגרם לגיהנום שחוויתי ב20 שנה האחרונות והמוות של
אריות{אריק איינשטיין] ושל דייויד בואי ,לו ריד, מוטי
קירשנבאום ,לאונרד כהן ,גורג מייקל . גרמו לי להבין שאנחנו
הולכים מהר יותר ממה שחשבנו והחיים חולפים להם ....


לך תדע מה מסתתר מאחורי פרצופים יפים?
יש אנשים רקובים לגמרי מתחת לעור שלהם ואני למזלי בחור טוב
וחתיך מנומס ונחמד ולכן לא מחסלים אותי בנימוס, אני מעניין.
אף על פי שכבר יודעים עלי הכל ואין לי רעיונות נוספים לספק לכם
גורלי הוא מוות בדם קר! אין מה לעשות.
לקחתי יותר מידי.

אולי הצרות רק יתחילו עם אצא לאור. משום שאני .
להשאר אנונימי כמה שאפשר.
להתחבא בחדר להסתגר להתבייש ולהתקפל בתוכי .
אני אוהב לעבוד זה לא שאני עצלן !
אלו התרופות שעושות אותי זומבי .
כדורים פסיכיאטרים 17 ביום.
רק קצב גורם לי להתעוררות חושים.
קצת ביט וקצת פרוגרסיב ואני חש כאילו לקחתי סמים פסיכדלים ולא
פחות מזה.
לא חסרות לי מסיבות הטרנס ההמוניות ,הכוללות פריצה לרכבים .
לא חסרים עבריינים במדינה , חסרה פרטיות .
בחיים האלו אנחנו זקוקים לטוב לב .
תראו מה קורה בסוריה למען השם.
כל הילדים המגואלים בדם ממש לידנו .
זאת קטסטרופה.
האסלאם הקיצוני מלא מתאבדים ורוצחים למען אללה. והם רבים
מאוד.
מה שבטוח אין עם מי לדבר.
לא בצד שלנו ולא בצד שלהם.


חשיפה רצינית נעשית פה!
זה אבסורד לחיות ככה .  רוצה לטפס על סולמות ,לעלות ולרדת
להמליץ על ספר במצב סביר.
רוצה לרדת לקרקע ולהישאר מקורקע.
רוצה לכתוב את איוב של רוברט היינלין ואת איוב של אלוהים.
אני רוצה להתחבא מהקהל שלי כמו גים מוריסון בתחילת הקריירה.

"אלימות" של שלום חנוך מעבירה יפה את ההרגשה שלנו נגד הפשיעה
.
מנוולים לא חסר בעיקר כאלה שקובעים לך אם אתה שמאלני או ימני
.
מה שגורם לי לתהות על קנקני.
גם אני לא טהור ולא מפליץ ורדים בריחות ססגוניים.


כמה שבזבזתי על ס.מ.ס [ספרות, מוסיקה, סרטים} בחיים שלי
,הפוליטיקאים עושים בחודש.
הנבלות מצחינים ,אבל כמו ששרו הגירפות : אולי הם מבינים מה הם
עושים כי הם מבוגרים . או לפחות אמורים להיות מבוגרים.


אם היה לי תינוק הוא היה מת מהרעבה או ממחלות כי לא הייתי מטפל
בו .
יש לי חתול שאני לא מאכיל בכלל.
אני לא מצליח להאכיל את עצמי אז מישהו אחר? אין סיכוי!
מזל משמיים שבמצבי אני לא אבא.


נלך לישון נקום כמו טרזן.
בנתיים מפהק הוהוהוהו
וחוזר לישון.
אחר כך נלך לישון ונתעורר . ניקח כדורים ונחזור לישון .
אני כבר מת מעייפות אז שיהיה לילה טוב.

עכשיו חושך!
לקרקע חייל לקרקע!!!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המזל שלי תקוע!








עו"ד שמעון
מזרחי, מהמר
כפייתי בהפסדים


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/1/17 11:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כרמל ברטוך

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה