קרן אור ראשונה
נגלית עירומה
מערפילים.
רוח אמש
הסיט עננים
ממסלולם.

מדוע שעון הבוקר
מצלצל בסימן
שאלה,
אפשר שאין יורדים
גשמי ברכה?
שמא מחוגיו לוקים
בעיוורון,
ידיו נשברות מעומס
סיבובן?

היום צועד בנתיב
לא מוגדר
מסתבך עם הזמן
שמסתיר פניו
בתום חדר לבו
אשר מחסיר פעמיו.

האם גופו של
מחר
יזכה לחוש
במגע אחרון של
יד חמה
שוקעת,
בערב יורד שבא
להשקיט המולת
צהרי יום?

אולי
שמי הלילה מסתירים
סודות רחשי עיר
נרדמת,
מרגיעים
רזי קול בכי
מתעורר,
תוהה על מוצאו
איני רואה
אחריתו?