לקיים , ברכתך ביקשתי
אך לא מצאו ידיי הכח
לקום
ולעשות
עוד
בלעדיך
אהוב,
אהובי היחיד
זה מזמן ולנצח
תמיד אתה אוחז את ידי
בפנים עמוק בתוכי
תמיד , ולנצח
אתה שירי
אתה אלהי , וחיי
עמוק עמוק ,
שם אתה שוכן
אוחז בידי
בלי מילה
מחזיק בזרועותיי
ברוֹך ועצמה
לעולם לא יאבד שמך !
לליבי שוב חזרת
החמְתָ
וחזר החום לחיי
ללחיי שהיו אז קטנות וסמוקות
התעוררתי שוב , כמו מחלום
מהסתיו מנער העלים שעליי
מלא תשוקה שוב אליך
תשוקה עמוקה
היא ים תקוותיי
שמך הוא מענדל - רבי אהוב.
הנץ החמה
שוב. אליי. חזרת.
כאן העולם מדבר.
סונטה 2
ים שמשך
בא שוב אליי
ליבי הקפוא מתעורר
אט-אט
ומודה ואומר הלל
על הרגע הזה בו חזרת
תמיד הרחקת מגדולה ומהחוץ
וברחש בחרת
הצנע בין היצורים , כנמלה
כי ידעת
את התכלית , האמת שבפנים
מעולם לא הפסקת ללמוד
איך חסת על הכל
את הדרך אותי לימדת
בחכמה של אלפי שנים שנות אור
הדור בלבושו
הדר -הוא יופי פנימי
איך התחברו להם ככה
היופי הפנים
עם העולם שמחוץ
כמו מראות שמחות
פשוט היית
והיית גדול
פשוט היית קיים
ניצב ועומד כמו שם מעולם
היית קיים. |
