[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כלבי אשמורת
/
החור בירח

אזניות
עם אזניות על האוזניים הוא מת. והוא יכול למות שוב ושוב ושוב,
וכל פעם להיוולד מחדש לאותם חיים בדיוק, עד שיעבור אותם בלי
להרוג את עצמו. וכל ילדות הוא יבוא שוב ושוב ושוב לאותה רואת
נסתרות, והיא תסתכל בו בתמיהה ותגיד "אבל כבר היית כאן!" והוא
יתפתל ולא יבין על מה היא מדברת, ויגיד לה שזו פעם ראשונה שהוא
כאן, והוא רואה אותה לראשונה, והוא לא היה כאן בשום-מצב ובשום
אופן. איך זה יכול להיות? והיא תבין שהוא היה כאן בחיים אחרים
שלא עבר בהצלחה, ולכן נידון לעשות אותם שוב, והיא תיקח אוויר,
כי כבר נמאס לה, ותגיד לו שוב את אותם הדברים בדיוק שאמרה לו
פעם. "אתה חייב לעבור את החיים האלה בלי להרוג את עצמך!" היא
תגיד לו שוב, ושוב הוא יגיד "למה שאני אהרוג את עצמי, אני אוהב
לחיות," והיא תרצה לבכות ולצחוק מרוב שזה עצוב ומצחיק. הרי הוא
הורג את עצמו בכל חיים, ותמיד חי מחדש, עד שיפסיק כבר להרוג את
עצמו.

הוא שומע מוזיקה באזניות, ומת בתוך המוזיקה. אין שום-דבר חוץ
מהמוזיקה. חיפושיות או חרגולים או זבובים או יתושים, זה לא
משנה. כל הדיסקים נשמעו אלפי פעמים, ואולי יקנה רדיו אינטרנט
אלחוטי לשמוע קצת-הרבה מוזיקה נורמלית נון-סטופ. תחנות ה-FM
איבדו מזמן את המאזינים שלהם, ונשארו להם רק מאזיני גרעין קשה
עם ראש בלטה ששומעים כל הזמן אותו בולשיט מפי אותם שדרנים עם
מוזיקה של אותם עורכים, שמדברים ומשמיעים אותו הדבר בדיוק
בצורות שונות, לפי האג'נדה שלהם. משמיעים לך שירים עצובים
שתזדהה עם הכאב, כאילו לא חסר כאב. אנשים מתאפקים בכל יום לא
להרוג את עצמם, והם ברדיו רוצים שהם יזדהו גם עם כאב של אחרים.
כאילו כולם בפ'נוכו חיים בדיסני.



החור בירח
כולם היו שונים, עם פנים מוזרות, עם נצנצים בשיער בכל מיני
גוונים, ועורות משוחים בצבע ועיניים עם עדשות צבעוניות. באוויר
היה ריח של פצצת תבערה, ואני ניסיתי לנשום. כל האורות חתכו
בבשר עם קולות מחרישי אוזניים של טנקים, מסוקים והפצצות,
והבוקר בכלל לא נראה טוב, אפילו לא יחסית לעיר מופצצת. רק ליצן
אחד מכוער עמד עם בלון ביד וחיוך גדול, והביט סביבו בחיוך שלא
ירד לו מהפנים. אני עמדתי שם עם קופה ריקה וקראתי לכולם לתת
קצת אהבה, חמלה, אמונה ותקווה. כולם עברו על פניי במיאוס, חלק
מהאנשים אף ירקו עליי. "אתה חושב שלא הייתי נותן אם היה לי?!"
זעק זקן עקום רגליים, ונופף במקל ההליכה שלו לעומתי, "אתם
כולכם, ההיפים, אין לכם כלום בראש! איפה אתה רואה אהבה? איפה?
מפגר!" והוא ירק על המדרכה לפניי, ונאבק לפלס לו דרך בהמון
הסואן. אבל אם את היית כאן, את היית חושבת אחרת. היית מזכירה
לי שהאהבה בכל מקום, אפילו בין גוויות מתות. כי אם אין אהבה,
אי-אפשר אפילו להניף סכין... כשאמרת לי את זה בפעם הראשונה,
צחקתי. ואז חשבתי שאת חולה בראש. אבל תראי אותי היום, חושב
בדיוק כמוך, יודע ל-מה התכוונת. אני מתקרב אל הליצן המחייך,
אולי הוא יודע משהו כמוני, אבל כשאני מתקרב אני מגלה שהחיוך
שלו מזויף, והוא לא מחייך בכלל, הוא אפילו בוכה. הפה שלו עקום,
והעיניים שלו כבויות ונוזלות דמעות מים, והחיוך שלו לא באמת,
זה חיוך מצויר בליפסטיק עבה אדום על הפה העצוב המרייר העקום
שלו שמביע חוסר אונים. אני מחייך אליו, והוא מביט בי בתמיהה,
ואני מצייר סמיילי במרקר ירוק על הבלון הצהוב שלו. אני תופח
קלות על לחייו, מותח את שפתיו לחיוך מאולץ, והולך משם תוך כדי
שאני מזמזם נעימה מתוך שיר ילדים ישן. "אנשים טובים באמצע
הדרך, אנשים טובים מאוד. אנשים טובים יודעים את הדרך, ואיתם
כדאי לצעוד..." ומימיני בניין גדול מתמוטט בפגיעה ישירה על
חמישים או מאה אנשים שניסו למצוא מחסה בתוכו. ימים יפים הולכים
להיות פה. לא יהיה משעמם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"שואה -
המחזמר"





(סתם רעיון)
בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/1/17 14:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כלבי אשמורת

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה