אני קם בבוקר, וזה כמו כל בוקר
ידיים נשלחות אליי, מושכות אותי,
אבל אני לא יודע למה אני עקשן
אני רוצה לדאות, לפרוח,
אבל אני מפחד
כריך גבינה עם עגבניות,
פלפל חריף לא כבוש
לאונרד כהן שר, אני שמעתי אותו עוד לפני
והאורות דועכים

שמש קטנה מאירה בימי החורף האלו
היא מחממת פחות מההסקה בבית
יש לי לב שמשתרג לכל הכיוונים,
כמו צמח מטפס
משאלה קטנה כמוסה חנוקה להיות בריא

היא התהלכה בחדרים האלו,
וכמעט לא נשאר זיכרון
לא מהאישה שהייתה, לא מהאישה שצחקה,
לא מהאישה שאהבתי באמת אהבה רבה
היא גרה אצלי בלב באיזו פינה חבויה
לפעמים היא מופיעה בחלומות,
ואני מתעורר עם ראש מהדהד ולב ספוג
הטלוויזיה והסמים מחקו את כל זיכרונות הילדות
אני מביט במראה ורואה אדם זקן
יש לו עיניים צוחקות וחיוך ממזרי,
והוא לא מבין איך הוא נהיה כזה, נראה כזה.

כואב לי הלב
התעוררות מאוחרת, או אולי מוקדמת,
הרדיו דפק לי כל הלילה בראש
גרביים לא מכובסים, ראש לא חפוף
אני מוצא את עצמי מגרד את הקירות
כולם נדמה בתוך בועה רוחנית של אלכוהול,
גם אני
השמיים מטפטפים בנזין ומשקאות אלכוהוליים,
המוזיקה חובטת ביטים קליקים חשמליים
הגרביים שלי ספוגות זיעה,
אני מעשן סיגריה מול החלון,
והמוזיקה לא נוגעת
חלומות מטרידים כמו פטריות מבעבעות בתוך השינה
השקט מחריש אוזניים

היא אמרה שאני אוכל את האצבעות,
אבל יש לי פיצה קפואה במקפיא,
וגם מגש קבב.

התעייפתי לראות טלוויזיה כל היום,
אני צריך לנוח
אין לי כוח לראות כוכבים בסתיו,
ואפילו בקיץ או באביב
החורף מתעתע חושים עם הרוחות שלו,
וגם הגשם והעננים
אין לי מנוח בלילות המזרח-תיכוניים הקשים,
אני צריך לשבת ולפצח גרעינים
וזה לא קל, זה לא קל, אל תחשבי,
זה מוציא אותי מהכלים, כל פעם שאני צריך לחשוב,
יותר מדי פעולות מוחיות מעייפות לי את הסינפסות,
אני רוצה לישון שעות,
תעירי אותי כשיבואו הספינות

ארצות סקנדינביה עושות לי לרצות לעוף
משם באנו, חבל שזה נגמר
היית כל-כך יפה בחיוכך הנחשי
אבל מה לעשות שרצית ממני יותר משאני רוצה מעצמי
אבל היית כנה בין השורות,
זה נכון
אבל רק בין השורות.

אמרתי לנועה -
"בואי נלך לקולנוע,
יש סרט של קזנובה,
תרגישי על הגובה"
והיא שאלה - "איך נגיע?"
אמרתי לה - "במונית"
אז היא אמרה -
"זה לא קלאסה,
אני נוסעת רק באופנוע"
אז אמרתי לה - "אפשר באופניים"
לא דיברה איתי שנתיים.