[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיקי אלטמן
/
החולצה החלוצה

Don't get me wrong, אני לא מתלוננת.
אבל בכל זאת, לקפל אותי? אותי?! ואז לשים אותי בערימה עם
חולצות אחרות? ואם כל זה לא מספיק, אז עוד שמו אותי בתחתית
הערימה. Come on, נו באמת. ואת מי הניחו מעלי? את שלושת
החולצות הפשוטות האלה שנקנו ב n&o, הבזאר הזה שחושב שאם בשלט
שלו יהיו אותיות אנגליות אז מישהו יחשוב שהסחורה שם היא מה
fifth avenue. ואם זה לא מספיק, אז מעל שלושת החולצות הזולות
האלה,הניחו את החולצה המשובצת משנת תרפפ"ו שנקנתה עוד ב"אתא"
עליה השלום, חולצה שב states אפילו לא הייתה יכולה להיות
סמרטוט רצפה פשוט. היי, מישהו פה שכח שאני לא איזה 65% כותנה
מעורבבים בפוליאסטר. אני 100% כותנה, הכול טהור דם כחול. אצולת
הבד. אני איכות, אני קלאסה. אז אותי לשים למטה כאילו הייתי
איזו חולצה מהבר מצווה שהתכווצה? No man. חולצה כמוני צריך
לתלות על קולב עץ מהוקצע ולא על איזה קולב פלסטיק פשוט שנקנה
בחנות הכל בדולר. גם כן אלה, סחורה שלא נמכרת אפילו בשוק
מועברת לבסטה ברחוב הראשי כאילו שאם קוראים לה הכל בדולר מישהו
ישלם עליה דולר. אפילו שני סנט זה יותר מדי עבור הקולבים שכאן
בארון. חולצה כמוני צריך להציג לראווה. כן, מה רע לשים אותי
בחזית מאחורי חלון זכוכית בוויטרינה שבסלון? הרי אין עוד יפה
כמוני כאן בכל העיר.
ועם כל זה, אני לא מתלוננת.
אבל בכל זאת, כל החולצות שמעלי חסרות שם ואילו אני של טומי
הילפיגר. הנה, תראו כאן על הכיס את הסמל. נכון שזה יפה? אני
מתה על הדברים שלו. טוב טעם בעיצוב, תפירה עילית. אני גאה בכך
שאני מתוצרת המפעל שלו. אז מה אם המפעל בוייטנאם? את מי הטיסו
מהנוי ישר לוושינגטון כאילו הוא איזה מיניסטר? אותי ולא את
החולצות שמעלי.  אני באמת צריכה לברר אם מגיעות לי נקודות זכות
על מיילג'. מכל מקום, אחרי הנחיתה בוושינגטון הגעתי למדף בחנות
מפוארת ברחוב 42. אח, הייתם צריכים לראות. אילו ארונות עץ אגוז
היו שם, והשטיחים הכחולים העבים. אתם יודעים מה? עזבו, לו רק
יכולתי להביא הנה את תאורת הקריסטל המיוחדת שהייתה שם בחנות,
ואז כל פעם שדלת הארון הייתה נפתחת, הייתי מוארת באור שמדגיש
את יפי הצבעים שלי, ואז הירוק שלי היה נראה ירוק חי והכחול
כחול אוקיינוס ולא כמו הצבעים המתים שמשתקפים בנורת הליבון
החלשה שבחדר, זאת שבקושי מצליחה לשלוח קרן אור פנימה כשדלת
הארון נפתחת. Sure enough לו הייתה כאן תאורה מתאימה, היופי
שלי היה בולט ואף אחד לא היה מעיז להחזיק אותי מקופלת בתחתית
הערימה.
אז אני מחזיקה את עצמי ולא מתלוננת.
אבל בכל זאת, לא יפה לנהוג ככה בעולה חדשה. זה לא שהייתי
ציונית מלידה שרצתה לבוא ארצה. ממש לא. במפעל בוייטנאם לא ידעו
מה זה ישראל ובחנות בוושינגטון דווקא ידעו אבל לא אהבו. אם זה
היה תלוי בי, הייתי נשארת בחנות בוושינגטון עד היום, אבל מה
לעשות שדווקא אותי בחרו, ואז הזבן הכניס אותי לשקית והפעם הבאה
שראיתי אור שמש הייתה כאן במזרח התיכון. אוי, אמרתי "אם זה
תלוי בי". איזה משפט נורא כשהוא יוצא מהפה של חולצה מקופלת
כמוני. ואם כבר מזכירים את הזבן. כל פעם שאני נזכרת בו צמרמורת
עוברת לי בין הכפתורים. איזה בחור! איזה נימוסים היו לו! ואיזה
חליפות יפות לבש. לפעמים אחרי שהחנות הייתה נסגרת הוא היה
מתקרב אלי עם מקל נוצות ועושה כאילו הוא מסיר ממני אבק. אין
בוושינגטון אבק ובכל זאת הוא היה בא אלי דווקא. היה ברור לי
שזה לא סתם וגם אני כבר התחלתי לפתח רגשות כלפיו, אבל איזו
אכזבה שלא לומר בגידה. דווקא הוא זה שהכניס אותי לשקית ומסר
אותי לידיים זרות. וכשנפתחה השקית, כמעט שנכוויתי מהשמש החזקה.
וכמה אבק יש פה. כל זה לא בריא לי אבל אני מתאמצת לשרוד פה
במרחב. לא אגיד שאני נהנית או שהייתי ממליצה לחולצות נוספות
לבוא לכאן כי סך הכול החיים פה לא קלים אבל לו היו מתנהגים אלי
בצורה הוגנת היה לי יותר קל. Show some respect. בכל זאת, באתי
לכאן מארה"ב. אז לנצל את זה ולשים אותי הכי למטה? זה בטח בגלל
שאני זרה ואין לי קשרים. טוב, איך יהיו לי קשרים? מה אני
סוודר?! אני לא דורשת שאובמה ישלח צבא למזרח התיכון כדי לדאוג
לי, אבל אתם יודעים מה? קצת אחריות, בכל זאת אני מארה"ב אז למה
לא להגיד איזו מילה לשגריר הישראלי שם? מילא, אני לא הכישלון
היחיד של מדיניות החוץ האמריקאית במזרח התיכון.
איפוק, that's the name of the game ונימוס.
אני מחזיקה הכול בפנים. אחרת כבר מזמן הייתי מתפוצצת. ככה זה
איתנו האמריקאים. ככה חינכו אותי. אני יודעת שאני יוקרתית יותר
מכל שאר החולצות שבארון אבל אני לא מתנשאת עליהן. "שלום שלום"
במכונת הכביסה וזהו. אני לא באה אליהן ולא מזמינה אותן אלי.
ככה טוב לי. Live and let live. לי יש את התרבות שלי. להן יש
את התרבות שלהן ואני לא צריכה קליפות של גרעינים שחורים עלי.
בכלל אני מקפידה לא להראות להן שאני חושבת אותן לנחותות. בשביל
מה זה טוב? זה הרי לא יחלץ אותי מתחתית ערימת החולצות. וחוץ
מזה, עם מי מהן אוכל לפטפט באנגלית? עם חולצות פשוטות מn&o ?
נכון, יש את הצעיף הזה מלונדון שבמגירה של העניבות. אבל הוא מה
זה סנוב. חושב שאם הוא 100% משי אז הוא מלך אנגליה. אז אני
רואה אותו מרחוק וזהו. ממילא הוא לא יתאים לי. טוב, אנגלי אתם
יודעים.
So , בינתיים אני אשאר לי כאן למטה בצווארון זקוף מעמילן,
אתאמץ שלא להתקמט ולא להתקוטט ואזהר שלא ליפול לפה של איזה עש
שיתחיל לעשות בי חורים לתיאבון. וחוץ מזה שנהיה רק בריאים
ושנמשיך להיות אופנתיים. Amen .
והכי חשוב, לא להתלונן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קפיצה בזמן זה
יותר מסוכן
מלקפוץ חמש
מדרגות בבת אחת?
לא ... לא חשבתי
ככה

ילד בן חמש
שרואה יותר מדי
בבילון חמש


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/1/17 6:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיקי אלטמן

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה