אמיר דביר הופמן / את מכאיבה |
את מכאיבה לי בכול חצי מבט
את מכאיבה לי שאני לבד ושאני בחברה
את מכאיבה לי שאני רוצה לברוח ואת מכאיבה לי שאני רוצה אותך
קרוב
את מכאיבה לי כול כך שאני רואה את שערך הולך ומתרחק הולך
ומתרחק
את מכאיבה לי שאני רואה את שפתייך את מכאיבה לי שאני רואה את
שפתייך ויודע שלא אהיה מנת חלקי לעולם
את מכאיבה לי בכול פעם שאני רואה אתכם את מכאיבה לי שאני חושב
על שניכם
את מכאיבה לי שאת נוגעת בו את מכאיבה לי שאת נוגעת בו
את מכאיבה לי שאת אומרת לי להישאר
את מכאיבה לי שאת אומרת לי ללכת
אבל בלילה שאת פונה עליי מתוך מסך הטכנולוגיה החדש
ואני טיפוס ישן אובד עצות אל מול הקדמה
אבל אני יכול לחוש כול מילה כול צליל כול חשיבה שלך
ולמרות הכאב
כול לילה אני מצליח להריח את הריח שלך מתוך המסך
את הריח המתוק שלעולם לא יהיה שלי
ועם הריח הזה
כול לילה אני נרדם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|