בבוקר שמשון יצא לשוטט ברחובות הגשומים שברחבי הממלכה שלו.
העננים היו כבדים ואפורים, והם המטירו גשם דק שהטריד אותו, אבל
לא הייתה לו כסות. גם הרוחות הכו ישר בפנים והקפיאו את עצמות
הלחיים, אבל למרות זאת הוא חייך. הוא ראה נדנדה תלויה על חבל,
אבל רק על חבל אחד, כי החבל שאמור היה להחזיק את כיסא הנדנדה
מהצד השני - נקרע. והוא חשב שזה עצוב מאוד שילדים לא יוכלו
להתנדנד עוד בנדנדה, כי היא קרועה, אבל הוא עוד חייך. הוא ירד
לחורשה, איפה שרוצים לבנות את אולם הספורט, וראה מדורות כבויות
ישנות מפויחות, ועטיפות ניילונים של מוצרי מאכל שונים זרוקים
בכל פינה, כלומר זבל. אבל בכל זאת הוא חייך. הוא מצא ספר ש-כל
דפיו קרועים, ודפי הספר היו צמודים לדרדרי הקוצים ברוח כמו
עלים לבנים משונים, אבל הוא בכל זאת חייך. הייתה לו סיבה
לחייך, והסיבה הזאת הייתה כוס הקפה שהוא יכין לעצמו כשיחזור
לביתו. הוא הקיף את החומה, וחבט בה עם מקל שמצא, ואז חזר
לביתו, הניח את המקל בפינה, ושתה את כוס הקפה. כל הזמן שהוא
עוד שתה את כוס הקפה, הוא חייך. כשגמר לשתות - הפסיק לחייך.
הרי מה הסיבה לחייך? הנדנדה הקרועה, הזבל בחורשה, הספר המשוסע?
אלו לא היו סיבות לחייך. הוא שם תקליט ושכב קודר במיטה, ואז
החליט למכור במחיר סמלי ארטיקים לתושבי השכונה. הוא קנה קופסת
קלקר עבה, שם בתוכה קרח יבש ומילא אותה ארטיקים שקנה במחיר
סיטונאי, ואז הלך ברחובות הגשומים, כשהגשם עוד ירד והעננים היו
כבדים, הידק את הצעיף לצווארו, וקרא - "ארטיק קרטיב לימון,
ארטיק קרטיב לימון, בואו לקנות המון," אבל אף-אחד לא בא. ילד
הביט בו בהשתאות - "מה אתה מוכר, איש זקן?" "הרבה ארטיק קרטיב
לימון!" אמר שמשון בהתפעלות מעצמו. "מי יקנה ארטיק קרטיב לימון
בקור הזה?" שאל הילד. "אז מה כדאי למכור?" שאל שמשון. "לא
יודע," אמר הילד, ואז שוב התחיל לרדת גשם, "אני צריך מטרייה,"
אמר הילד, "יש לך מטרייה למכור לי?" "אין לי מטרייה," אמר
שמשון, והילד הלך.

למחרת שמשון יצא לרחובות עם סל מטריות חדשות. "מטריות, מטריות,
מי רוצה מטרייה?" הוא קרא. רץ שם איש אחד בחליפה עם עיתון מתוח
על הראש, "כמה מטרייה?" הוא שאל. שמשון אמר לו מחיר, שהיה נמוך
מאוד, סמלי. "הרי זו גנבה לאור היום!" הזדעק האיש, ואז חייך,
"סתם, עובד עליך," שילם ולקח מטרייה. פה ושם עברו אנשים וקנו
מטריות, שמשון לא היה צריך לנוע הרבה כמו עם הארטיקים. בחורה
חמודה ושמנמנה, בשמלה מוזרה מאוד, מלאה מכפלות, בצבע צהוב שמש,
עקבה אחריו בעיניה כל אותה עת בהשתאות, ואז פנתה אליו, "אתה
מוכר מטריות?" "כן," הוא ענה, למרות שהוא הבין שהיא כבר יודעת,
"את צריכה מטרייה?" "לא," אמרה האישה הצעירה, "אני דווקא אוהבת
את הגשם, זה כיף. רק אפשר לשאול אותך משהו?" "תשאלי," "יורד
גשם, אמנם דק וקל, אבל יורד. ויש לך הרבה מטריות. למה אתה לא
מגן על עצמך מהגשם עם אחת מהמטריות?" שמשון הביט בה רגע, והבין
שהוא כלל לא חשב על כך. ואמר לה "לא חשבתי על כך," "אווו..."
פלטה האישה וצחקקה, "לא, אל תרגיש טיפש, פשוט נקלעת לבועת
מחשבה בה אתה מוכר מטריות, ולא משתמש בהן, למרות שהן שלך. אבל
אתה יכול להיכנס לי מתחת לשמלה, זה יגן עליך מהגשם באותה
המידה..." "תודה רבה, את בחורה נדיבה מאוד," אמר שמשון, ונכנס
לה מתחת לשמלה. לאחר מכן היא סיכמה את החוויה כחוויה אוראלית
מחשמלת, שהסתכמה בתוצאה של שתי אורגזמות, "אבל אולי בפעם הבאה
יהיה יותר," היא אמרה, והוא פנה לביתו ללא מטריות, אבל עם זין
עומד, כסף, וסיפוק רוחני על עצם מכירת המטריות. כשהוא חשב על
זה, הוא הגיע למסקנה בנוגע לבנות החמודות שמשוטטות ברחובות,
ולמחרת הוא יצא עם סלסלה גדולה והכריז - "ויברטורים! מי רוצה
לקנות ויברטורים! כל המינים, כל הצבעים, כל הגדלים, כל
העוצמות, עכשיו במחיר סמלי!"