אני מצטער... היה לי את כל הזמן, אבל אני מצטער. אני לא יכול,
אני לא יכול לעשות את מה שאת דורשת. ולא משנה כמה תאהבי אותי,
ולא משנה כמה אוהב אותך, המציאות תדפוק בדלת. ואף-אחד לא יכול
נגד המציאות, גם לא אני ואת, וגם לא כל האהבה שבעולם, והאהבה
שבינינו. כי בני-אדם הם שונים. הבעיה שיש להם שאיפות, שהם
רוצים שינויים, שהם מסתכלים בעולם כאילו זו חנות ממתקים. כמו
מפלצות, שום-דבר לא יספק אותי ואותך, עדיף לוותר. את גם ככה
היית מתאכזבת ממני, וגם אני ממך. אהבה לא מחזיקה לעד, זה לא
כרמן, זה לא מחזה של שייקספיר. כי את חושבת שהעולם הוא אמתי,
וכל מה שבינינו הוא אמתי. שום-דבר הוא לא אמתי, אפילו לא אני,
גם את לא. הכול הוא זמני, עף עם הרוח, נתון לשיגיונות, ואין
דבר אחד יציב בעולם הזה. אז אל תבקשי ממני ואל תדרשי. היום אני
כאן, מחר לא. גם את. גם את פרחת כמו אבקנים ברוח. הרי אם הייתי
מתנהג אתך כמו שהתנהגת איתי, היית כועסת מאוד, אז למה את
מתפלאת שאני כועס? מה, אני לא בן-אדם? ובהתחשב במצבי וביחס
שלך, למען האמת, יוצא מזה שאת לא שמה עליי זין. במקומי היית
מוחקת את עצמך לגמרי. אבל אני גבר, ואני פייסן, ולא נוטר טינה,
ואני כותב לך קטע קצר. איזו נקבה הייתה נוהגת כך? הבעיה שנשים
דורשות מגברים דברים שהן לא היו מוכנות שגברים ידרשו מהן, והן
עוד רואות את עצמן כ"פמיניסטיות".