כל אנשי הכפר הצטופפו ממרחק וצפו בדממה.
העורב לא נרתע מההתרחשות סביבו, והמשיך לנקר את עינו של המת.
"אנחנו יודעים מי זה?" שאל הרופא.
"מי זה יכול להיות? כולם פה," ענתה האופה.
"באמת, כולנו פה. אף אחד לא חסר." צעקה התופרת.
העורב פער את מקורו השחור, וגלגל העין נשמט לקרקע. על רקע
תהיותיהם, קרע חתיכות מהמוח, ובלע.
"בכל זאת, צריך לקבור אותו. אי אפשר להשאיר אותו ככה."
הקברן רטן והזכיר שקבורה עולה כסף.
הוא נבחר לגשת ולפשפש במקטורן. אולי מטבעות תפורים בבטנה.
העורב לא חדל, גם כשהגופה טולטלה תחתיו.
"מצאתי!" קרא הקברן והרים את ידו מעלה. "שני סטרלינגים!"
כולם צהלו.