אני מקום 400 בטבלה,
לא צריך מחיאות כפיים
הרבה יזע, דם ודמעות נשפכו אל הקרקע,
אבל נהניתי
400 דיוויזיות משוריינות לא יכולות עליי,
כי לי יש יותר
קשתים שיורים חצים בוערים אל שמיי התכלת הקשים,
ספינות שעל הים שטים ומהים הם ישובו
משחק בתוך משחק בתוך משחק,
זה עולם וירטואלי, אבל העולם הזה וירטואלי בשביל אחרים
בובה בתוך בובה בתוך בובה,
החייל הקטן שלי דמות במשחק,
אני דמות קטנה במשחק של הבורא, או מה שלא יהיה
ארגזים של תחמושת נערמים ליד בית המלאכה,
והמגדל מדיף ריח גפרית למרחק עשרות קילומטרים
בבסיס מתאמנים החיילים ויוצאים לשמור לאורך החומות,
וספינות מלחמה שומרות על הגבולות הטריטוריאליים של התושבים,
שהם מצידם עובדים קשה, ומי שלא עובד משלם מסים
מחצבי קריסטל, גפרית, שיש וכרם, וחטיבת עצים,
הממלכה צומחת לגובה משוגע
אבל אני, האלוהים של הממלכה, יושב מול מחשב ומנווט ספינות,
ומחשב הספקים וכמויות, ואחר-כך הולך לשתות כוס חלב
היו לי נשים שאהבתי, ואת רובן אני לא זוכר
היו מלחמות של דם וייאוש שהרעידו את השמיים,
זעם עד דם נשפך.