הורידו המסך האדום
פיתחו שערי הברזל
תנו לי דרכו לעבור
בבטחה מבלי לחזור.

הבטת בחיוך בעיני העצובות
לא קראת אותי נכון בין השורות
אתה נימול יהיר וגא כמו עמי
אז למה לכלכת כך את שמי?

אתה מכרת נשמתך אז לשטן
וזה היה כל כך,כל כך מזמן
אני ילדה תמימה עם ראש צלול
המנסה ללמוד ולהבין את הפסול.

הורידו המסך האדום
פיתחו שערי הברזל
תנו לי דרכו לעבור
בבטחה מבלי לחזור.

מדוע החלפת  זהותך?
מדוע לא הצלת את עמך?
אתה נימול יהיר וגא כמו עמי
מדוע לכלכת כך את שמי?


"בוקר טוב אבא" אמר גרש לאביו בעוד עיניי מושפלות עדיין לרצפה.
"תכיר את גולדה החברה שסיפרתי לך שבה אני מאוהב ואיתה רוצה אני
להתחתן, באנו לקבל ממך את ברכתך "גולדה תכירי זה אבא שלי"
הרמתי עיני אל אביו של גרש ידי שהייתה מושטת לשלום קפאה על
מקומה עיני הביטו בעיניו של אביו אחר כך הבטתי בגרש, שום דמיון
לא מצאתי בין גרש לאביו. את האוויר ניתן היה לחתוך בסכין ואני
אמרתי את המשפט שסבתי נהגה לומר ולא הבנתי אותו בזמנו :"אשר
יגורתי בא לי" וברחתי. שוב דמעות שבר פקדו אותי. לא זוכרת כמה
זמן רצתי, לכאורה נראה שרצתי שעות. ידי תמכה בבטני וככה רצנו
תינוקי שבבטן ואני והתרחקנו מביתו של גרש. "גולדה" אמרתי לעצמי
"למען תינוקך שבבטן גולדה הפסיקי לבכות, חשבי,  חשבי גולדה מה
צפוי לו לתינוק שיולד לך? לאיזה עולם את מביאה אותו? איך
תתמודדי בעתיד מול השאלות שישאל אותך לגבי השורשים שלו? מה
תגידי לו  גולדה שהסבא שלו היה יהודי שמכר נשמתו לשטן? מה
תספרי לו גולדה? אבל לעת עתה עד שתחליטי מה את עושה עם תינוקך
שימרי עליכם, שימרי על הכוחות"
"גולדה...גולדה חכי" שמעתי מאחורי את קולו של גרש. בריצה שלי
עם תינוקי לא שמתי לב שגרש רץ בעקבותינו. האטתי את הריצה שלי
אפשרתי לגרש להשיג אותי הן לא עם גרש הייתה לי בעיה, את גרש
אהבתי יותר מאשר את עצמי. עם אביו הייתה לי בעיה. גרש חיבק
אותי בחום. "גולדה לא מבין אותך, מה קרה שם שברחת ?למה לא
נשארת להגיד שלום לאבי? "איך יכולתי לספר לגרש שיש לו אבא
מפלצת? "זה לא אתה גרש, אתה יודע הרי שאותך אני אוהבת אבל לא
נוכל גרש להינשא. לא אוכל ללדת את התינוק שלנו העבר גרש לא
מאפשר לי להביא אותו לעולם ואל תשאל אותי למה" ככה המשכנו ללכת
גרש ואני בדרך לפנימיה. גרש חיבק אותי בחום מחה את דמעותיי "לו
רק ידעתי גולדה מה גורם לך ליסורים הייתי עושה הכל על מנת
להסיר ממך את המכשולים. אנא שתפי אותי הכניסי אותי אל עולמך
גולדה. אני לא אוותר עליכם. רוצה גם אותך וגם את התינוק. ישנם
מצבים גרש שחייבים להכיר בעובדה שהמציאות חזקה מכל דמיון. אתה
ואני לא נועדנו לחיות יחד. את יודעת מה גולדה בואי נהיה
הגיוניים לרגע. עדיין לא סיפרת לי מה כל כך נבהלת בביתי שגרם
לך לברוח. אמרתי לך שאבי אדם נאור והוא יקבל אותך כמו את בתו.
אז למה נבהלת? "
כאשר הגענו לפנימיה הודעתי לגרש שמכאן דרכינו נפרדות. לא נוכל
להמשיך להיות יחד. ולא אוכל ללדת את התינוק. "גולדה" פנתה אלי
לאה אם הבית שלי בפנימיה, שראתה אותי חיוורת ."מה קרה? את לא
מרגישה טוב?" שבוע חלף מאז שהייתי בביתו של גרש וראיתי שם את
העבר רודף אחרי וברחתי. מאז כל ניסיונותיו של גרש לשוחח איתי
ולהבין את שקרה באותו יום בביתו העלו חרס. לא רציתי לספר לגרש
מי הוא אביו. נמנעתי מלפגוש את מבטו של גרש בכל פעם שדרכינו
נפגשו. והכי קשה היה לשבת לידו  בכיתה. אהבתי אותו ואת התינוק
יותר משאהבתי את עצמי. ירדתי בלימודים, ראשי כבר היה נתון
בחיפוש פתרון לגורל התינוק. בהתחלה ניסיתי להתעלם משאלתה של
לאה ולהתחמק במתן תשובה סתמית, אבל לאה שהייתה אישה כבת 40
,ונבצר ממנה להקים משפחה משלה. ידעה לקרוא את שפת הגוף שלי.
באותם רגעים הזכירה את סבתא שלי, שידעה שמשהו קורה לי והייתה
שואלת  ומתחקרת אותי עד שקיבלה תשובה. באותם הימים לא הצלחתי
להבין למה לאה התכוונה במילה הזאת "נבצר ממני", אבל כשגדלתי
ולמדנו היסטוריה, הבנתי שלאה התכוונה לאותם הניסיונות שעשו בה
ובילדים רבים אחרים בזמן מלחמת העולם השנייה. מאחר וללאה לא
היו ילדים משלה, בחרה לאה להשקיע בילדי הפנימייה. לאה ואימא
שלי דיברו את אותה השפה, הונגרית, וכל פעם שהם דיברו תמיד
ראיתי  בעיניהן דוק לחלוחית. מאוחר יותר הבנתי שהן מעלות
זיכרונות מעבר הרחוק, שלא הצליחו לשכוח. העבר מסתבר רדף אחריהן
כשם שהעבר שלי עם המורה לצרפתית רדף אחרי. לאה ששמה לב שדמעות
החלו לזלוג מעיני שכנעה אותי להכניס אותה אל סודי הכמוס ביותר
כי "טובים השניים מהאחד"  סיפרתי ללאה את שקרה לי ביקשתי ממנה
שלא לדווח על המקרה לא לאמי ולא למנהל המשק. סיפרתי לה שתכננתי
לעשות הפלה אבל אין לי את האמצעים  הכלכליים לצורך ההפלה.
באותו רגע החליטה לאה לאמץ אותי ,לסייע לי ולתמוך בכל החלטה
שאקח על עצמי. גולדה יש לך עוד חודשיים בהן את יכולה להתלבט
לגבי ההריון. מעבר לכך יהיה מסוכן לעשות הפלה. הצעתי לך
שתישארי כאן בפנימיה בתום הלימודים. אבקש להעביר אותך מעבודתך
שברפת לעבודה אחרת שלא תצטרכי להתאמץ בה ואם תתמידי בעבודתך
כאשר כל הילדים יסיימו את לימודיהם ויעזבו את הפנימייה תקבלי
שכר עבור עבודתך. בזמן הזה תחליטי מה את רוצה לעשות עם התינוק.
תדעי גולדה שגם אם תחליטי ללדת אותו עומדת בפנייך האפשרות לתת
אותו לאימוץ." לאה עמדה בהבטחתה סיעה לי לעבור מתפקידי כחלבנית
ברפת לפקידות במשרד. שם למדתי להדפיס ולהיות מרכזנית ולא
נדרשתי לעבוד עבודה פיזית. לפעמים מידי שבת הייתי הולכת לבדי
אל אותה הגבעה ששם אהבתי להיות עם גרש, שם התמסרתי לו וחיינו
כבעל ואישה, שם נוצר פרי אהבתנו. הזיכרונות היו עדיין טריים.
וככל שניסיתי להרחיק אותם ממני בידיעה שאני עושה צעד טוב
ונכון, לא יכולתי להפסיק להתגעגע לגרש. יומיים לפני תום
הלימודים שוב הלכתי אל המרחבים הייתי כבר בחודש השלישי להריוני
פחות שבועיים כבר הייתה בליטה קטנה בבטן, ואהבתי לגעת בבטני.
להבדיל מהפעמים בהם השתוללתי עם גרש ורצנו אל המרחבים, הלכנו
תינוקי ואני בעצלתיים מביטים אל הנוף הקסום והפסטורלי. לא
יודעת מה משך אותי באותו יום לחזור אל המקום שהיה ביתנו, האוהל
שהקמנו גרש ואני, רגלי נשאו אותי ואת תינוקי אל מורד הגבעה,
אמרתי לעצמי רק פעם אחת וזהו, לא אחזור למקום הזה שוב. רק
להיפרד מהמקום ומהזיכרונות. ידעתי שאסור לי להישבר למען
התינוק. המאבק בתוכי היה גדול. עדיין לא ידעתי איזו החלטה אקח
לגביו, האם אמסור אותו לאימוץ? האם אעשה הפלה? התורה שוללת את
נושא ההפלה ואני שגדלתי על ברכיה של סבתי הרבנית מחויבת הייתי
הן לצו התורה והן לצו המצפון. ללדת אותו לא אוכל כי לא אוכל
לגדל אותו לבדי. המון שאלות הטרידו את מנוחתי. שמרתי על איפוק
למען ליאור או ליאורה שלא לבכות. בצעדים חרישיים ניגשתי אל
מורד הגבעה, עמדתי הסתכלתי אל האופק, זכרתי את מילותיו של גרש
שאמר לי להביט אל האופק ומשם לשאוב כוחות. בזמנו הבטחתי לו שלא
אביט לאחור. לא יודעת כמה זמן עמדתי שם מהורהרת, מוצפת
בזיכרונות.
"גולדה" קולו של גרש החזיר אותי אל המציאות. הסתובבתי לאחור,
ראיתי את גרש מביט עלי בעיניו הירוקות והחודרות. להבדיל מתמיד
הפעם החזרתי לו מבט. הוא התקרב עוד יותר שם את ידו על הבטן
שלי, ואמר: "גולדה לעולם לא אוכל  להבין, מה הרחיק אותנו זה
מזו? במקום שהתינוק יקרב בינינו יותר התרחקת ממני. תכניסי אותי
אל עולמך גולדה, שתפי אותי, שאדע. תוך מספר שבועות גולדה אני
אצטרך להתגייס, תני לי צל של תיקווה תני לי להבין מה קרה?" וכל
אותו הזמן גרש ליטף לי את ליאור או ליאורה שלנו. "אעמוד לצידך
גולדה בכל החלטה שתיקחי". ידעתי שאין תיקווה לעתיד בינינו
ולמרות הכל תשוקתי אליו בערה. גרש שלמד לקרוא אותי בלי שאומר
מילה חפן את פני בידיו, הצמיד את שפתיו אל שפתותיי כאילו וידעו
השפתיים והלשון שתהיה זאת הפגישה האחרונה שלנו, ינקנו זה את
זו. הלשונות נצמדו זה לזו ושפתותינו לא רצו להיפרד, הייתה זאת
הפעם האחרונה בה תיניתי אהבים עם גרש.

אל תאמרי לי שלום אהובה הקטנה
כמה זמן אחכה לך ולתשובה
הידעת כי ליבי נסער מתמיד
ושואף אני לתכנן העתיד.

כבר חורף החל וקיץ עבר
בחוץ נעשה כל כך קר
אך יחד עם זה אין זה משנה
כי אפשר לתכנן זאת יפה.

החודש הזה חלף במהרה
החורף חלף כעת קיץ בא
אז בואי אהובה נשוט בסירה
כי מחר תהיה חתונה.

הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" כך קידש אותי איתן
רגע בו ענד לי טבעת על האצבע. כולם סביבי שמחו בירכו אותי במזל
טוב. הצלמים צילמו אותי מכל זווית אפשרית הן כלה הייתי. ביקשו
שאחייך אל המצלמה. ואני מהלכת לי בין שני העולמות חייכתי אל
המצלמות ובכיתי בתוך הלב. רק לפני ארבע שנים הייתי האישה הכי
מאושרת בתבל עם תכניות לעתיד טוב לצידו של גרש, עם התינוק שהיה
לי אז בתוך  הבטן. וכעת, כעת נישאת אני לאיתן. איתן היה שונה
מגרש עם איתן לא מצאתי שפה משותפת כשם שמצאתי אותה עם גרש.
איתן היה עבורי פתרון אידאלי. אחרי גרש קברתי את רגשות האהבה.
לא רציתי להיפגש עם המושג ששמו אהבה. ידעתי כבר שכל מה שאני
אוהבת אני מאבדת. וכל אבדה כזאת גוררת אחריה התרסקות. יצאתי עם
איתן שלושה חודשים והחלטנו להינשא ולהקים בית בישראל, היום
הפכתי לאשתו החוקית .


סוף פרק 3