הישיבה הממושכת הקשתה את שרירי התחת שלי
העיניים שלי בהו בנקודה אילמת בקיר המסויד בקפידה
איזו פגימה, איזו קילפה מתפוררת, בקיר המושלם כל-כך
וזה נתן לו אנושיות
האיש דיבר, והעיניים שלו היו שקועות בעצמן
הוא שאל, אבל ענה לעצמו
הוא שמע את מה שהוא רצה לשמוע
לי לא היה אכפת,
אני ויתרתי כבר על הבנה בעולם הזה
כל אדם לבדו, ואף-אחד לא מבין אחר
כל אחד עם העקרונות והנוסחאות בראש שלו,
לא רואה דבר מ-עבר
אנשים מחליפים מילים,
אבל זה הדבר היחיד שהם מחליפים
צלילים שאומרים דברים שונים לאנשים שונים
אני אומר X, הוא מבין Y,
אין מה לעשות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.