בדיוק ככה, כמו נקודה תלויה בחלל
וכשאני שואל מה נשמע, אני לא מקבל תשובה
וכשאני הולך, אני הולך לשומקום,
וגם חוזר לשומקום
וכשאני ריק, אין לי מי שימלא לי את הראש
אין עם מי לדבר, אף-אחד לא רוצה להקשיב
מתייחסים אליי כמו אל אדם בעל היגיון שונה,
שרואה את העולם אחרת, וגם את עצמו
כל מה שאני אומר מנותק מהמציאות,
אני דמות מצוירת
אני תמונה ריקה תלויה על הקיר,
ממוסגרת בלי כלום בפנים
הרי אני אשם בכל, נכון? בכל אני אשם
ואולי אני באמת אשם בכל,
בכל הסערות והברקים,
בכל החרדות והכאבים,
בכל הגיהינום עלי אדמות שגם לי היה חלק בו
ואולי אני יצור
ואולי אין לי זכות לחיות
ואולי אני "מלאך חבלה"
ואולי עם כל הכוונות הטובות, וכל האהבה,
אני יצור שנוצר מסלע הגיהינום,
ואני רע במהותו.