הוא גורר את הצורה שלו מהחלומות המוזרים לשירותים,
מכין קפה, מעשן סיגריה, מזרים אוויר דרך החלון
ה-יום ממוטט עוד לפני שהתחיל,
אין תוכן רגשי ושכלי כבר בעולם הזה
ריח של טחב, של אוויר יבש,
ריח גרביים שלא כובסו, והבפנים של הנעליים
ריח של מיטות חולות, של בגדים ישנים,
ריח של קירות ספוגי מי גשמים

הלילה התאבד, ויום חדש נולד,
אבל ה-יום מרגיש כמו המשך של הלילה
יום שישי הוא לא יום סימפטי במיוחד,
כולם עסוקים לקשור קצוות מ-כל השבוע,
ולהתכונן למנוחת שבת.

כשאני יושב ליד החלון,
הרוס מעצמי, הרוס מהחיים,
ומבקש לגנוח איזו סיגריה, להמתיק בקפה,
אני שומע נהמות,
כמו של חיות פרא, או חתולים טורפים.

האיש מכין לו ארוחה,
נעל בגריל, מעיל בסיר
האיש פורש מעליו מטרייה,
להגן מפני מפלצות ושדים
האיש חושש מאוד לביטחונו האישי,
לכן קנה הגנה קוסמית במשחק המכשפות
האיש מהלל את הבוקר, ואת הערב ואת הצהריים,
אבל כל הימים נשארים בדיוק אותו הדבר
האיש מנסה לשנות זאת על-ידי התניה עצמית,
אבל זה לא מספיק בעולם ממהר מדי
והוא זוחל, זוחל, זוחל, כמו חילזון אל עבר הפינה,
מרייר בבכי כמה המדינה הייתה יכולה להיות נפלאה
כמה יכול הוא היה להיות נפלא,
אם היה פורש כנפיים ועף כמו פרפר צבעוני,
ולא נשאר גולם כלוא באקווריום זכוכית
השמיים ארוכים והלב קצר,
היד לא מגיעה עד התחתונים
וכשאיזה לב באיזה מקום נשבר,
זה לא מגיע לעיניים המנומנמות,
העצומות למחצה.