אני נראה כמו הדלאיי למה וסופר מריו מחוברים בגוף אחד. אני
נראה כמו ג'ורג קוסטנזה רק היפסטר. כמו בילי צ'נוית לאחר שבילה
ערב עם מרלון ברנדו, אוכלים פיצה ומקריאים שירה. אני נראה כמו
טרול שיכור, תפלצת של הלילה. וכשאני אני מסטול, הפנים שלי
נמסות, וכל הגוף שלי מתרוקן מאוויר ואני מתפנצ'ר ושוכב על
הרצפה, ערימה של עור קרוע וריק. והעיניים שלי מתגלגלות כמו שני
כדורי גולף אל מתחת לשולחן. וקשה לשמוע משם את השותף שלי,
שמספר לי על כמה המצב על הפנים בעולם. וכמה הסינים שונאים את
היפנים והיפנים את הסינים, וכמה שהבנקים שולטים לנו במוח,
והשלטונות מרססים בשביל לשלוט במזג האוויר והדת היא לא יותר
מסתם שקר והסופרמרקט על הזין שלו והמלפפונים הם מלפפונים ושאף
פעם לא היה ברור לו מה זה בעצם קישוא. והשמיים מוזהמים והאוויר
רעיל, וכל האוכל שאנחנו אוכלים מאוד לא בריא. העיניים שלנו
בכלל היו אמורות להיות בצבע אחר, אתה יודע? לפני כל הרעל שדחפו
לנו לראש. והגרביל המצוי הייתה החייה הלאומית בתקופת בן גוריון
אבל השתמשו בו בשביל ייבוש הביצות ותראה מה קרה. ואני כבר לא
שומע אותו באיזה שלב, ואני עדיין נמצא שם, יושב על הספה ומנסה
שלא להסתכל במראה שעל הקיר. ולוקח עוד שאיפה ומביט השותף,
מסתכל בחוזקה אל תוך עיניו הכהות, להראות לו שאני עדיין מקשיב
כמובן. לכל זה לכל זה לכל זה