הייתה לי פעם אישה, היא הייתה יפהפייה
היא הייתה אוכלת בננה מול הפנים שלי כדי לראות כיצד אגיב
היא הייתה אומרת שהיא עושה ביד כשלכאורה היא מדברת על כביסה,
היא אהבה לקנטר ולשחק קצת
זה שובב
לפני שהיא הייתה נפגשת איתי, היא הייתה פותחת כפתור בחולצה,
קשה שלא היה להתעלם מהנוף
אבל היא לא הייתה אטרקציה, היא בעצמה אמרה
בדיעבד אני הייתי האטרקציה
שנינו עכשיו זקנים, אבל מתקתקים.
מתפרקת לו על הפרצוף,
אני לא יודע אם הוא נהנה
יש עציץ קוצים על השולחן,
שולחן עגול עשוי עץ
יש מדף ירוק מבחיל שאין עליו דבר
יש רצפת עץ צבועה לבן
יש תספורת פאנקיסטית,
ועגיל בפות
הגשם שירד והרוחות לא הפריעו לי לעשן סיגריה בחלון
שמעתי שירים של אתניקס, והתכוננתי ל-מה שלא יבוא
עננים כבדים כיסו את השמיים, לפחות הם לא היו שחורים,
הם היו אפורים כמו המעיל שהיה לי בתיכון
אהבתי את המעיל הזה, אבל מי שהרס לי אותו -
גם שכנע אותי לזרוק אותו, "כי הוא הרוס"
לא אמורים לכבס מעיל כזה במכונת כביסה,
בשביל זה יש ניקוי יבש
האישה הזאת הייתה כל-כך חרמנית עליי,
עד שהרסה אותי, כי היא הייתה גם רעה
היא לקחה לי דברים מהבית,
וכשהיא הלכה כבר לא זכרתי אותה
היא אמרה לי שלום, אבל לא הכרתי אותה
לא עניתי לה
זו הייתה תקופה מבולבלת,
מלאה אנשים שמכירים אותי, ואני לא מכיר אותם
בסוף אף אחד לא הגיע, ואף אחת,
מישהו אחר מאכלס את הגוף שלי עכשיו
היא התקשרה אליי מטורקיה, ואמרה שאבוא מיד,
צחקתי, לא הייתי נוסע בשבילה אפילו לתל-אביב,
והיא צרחה, בתסכול,
כבר אז ידעתי שבנות הן משוגעות.
